מארק פילגרים

You are currently browsing articles tagged מארק פילגרים.

טיפוגרפיה היא תחום משונה – מדובר על אותו תת תחום של עיצוב ויזואלי שאחראי על איך אותיות נראות, איך לעשות אותן קריאות, יפות, ייחודיות ומהנות. איך לאזן בין משקלים, מרווחים בין אותיות, תוך שמירה על יחס לרווח בין השורות.

בזמן שאת הציבור הרחב התחום לא ממש מעניין (כך יעיד כל מי  שאי פעם הדפיס מסמך בגופן בעל מרווחים קבועים, או קיבל מייל בפונט David גודל 24 בצבעים משתנים), מי שמבין בטיפוגרפיה לוקח את העניין ממש ללב. יורק על הרצפה בבוז כשהוא רואה שמשתמשים באריאל במקום בהלווטיקה, רותח מזעם כאשר איקאה מחליפים את הגופן בקטלוג שלהם מFutura לVerdana, שולח לחבריו קישורים לסרטונים מצחיקים שהנושא שלהם הוא פונטים בלבד, ולאחר מכן הולך לראות בקולנוע סרט באורך מלא על Helvetica.

כמו כל סוגי המדיה, גם הטיפוגרפיה ספגה סטירה מצלצלת בעידן האינטרנט. פעם זה היה פשוט – רצית גופן, בחרת אותו מהקטלוג, בית היציקה שלח לך ארגז עם כמות מספקת של אותיות, אותן הפועלים שלך סידרו על גבי מכבש הדפוס, ובסופו של תהליך היה לך עיתון, עלון או פשקוויל מעוצב כרצונך.

היום, עבור אותו תהליך, עליך לעבור תהליך קל בהרבה: צריך להוריד את הגופן, לפתוח תוכנת עיבוד תמלילים, לכתוב, ללחוץ על "הדפס". החסם על הפרת זכויות היוצרים של בית היציקה פתאום קל בהרבה, ויצרני הגופנים מזועזעים.

– – – –

במאמרו בעל הכותרת "Fuck The Foundries" מחודש אפריל השנה, מציין מארק פילגרים (אדם שאת מעלותיו קצרה היריעה מלפרט כאן) עובדה שעל יצרני הגופנים להפנים – בזמן הממש ממש קרוב, שעבור מי שמשתמש בפיירפוקס 3.5 או ספארי, או דפדפן אחר שבנוי לפי הצעות התקנים המתקדמים של HTML5 זה עכשיו, תהיה לאתר אינטרנט את האפשרות לשלוח לדפדפן גופנים – בדיוק באותו אופן שהוא שולח תמונות, סרטים וקטעי אודיו, קוד ג'אווהסקריפט והוראות עיצוב.

עד היום, מי שרצה לשלוט על איך נראות האותיות באתר שלו, נאלץ לבחור בין מספר אפשרויות.

האחת – לבקש מהמבקר באתר לצאת להפסקה קצרה, להוריד גופן, להתקין אותו במערכת ההפעלה ולהפעיל מחדש את הדפדפן. זה לא תפס עבור התאמה אישית, אך רוב משתמשי לינוקס למעשה מורידים את הגופנים של מיקרוסופט (חבילת msttcorefonts) כדי לראות ברשת עברית שלא נראית כמו כתב יתדות.

השנייה – שיטת Embedded OpenType של מיקרוסופט, החל מגרסת אקספלורר 4. התיאור נשמע בהחלט מתאים למשהו שמיקרוסופט עושה: אם גופן לא סומן על ידי מייצרו כ"אינו ניתן להטמעה", אזי ניתן ליצור ערבול בין דף הhtml לבין הגופן וקובץ הcss של העיצוב, כך שנוצר קובץ גופן שיעבוד באקספלורר עבור אותה כתובת איננטרנט מסוימת.
זה בסדר אם לא שמעתם על זה, ועוד יותר בסדר אם לא ראיתם את זה בפעולה.

השלישית – ליצור קובץ תמונה על המחשב של המעצב, עם הגופן הרצוי, ולהדביק את התמונה. זה "עובד", זה "נראה טוב", וזה קיים בכמעט כל אתר אינטרנט בעולם (כולל זה שלי).
המגרעות השימושיות אינן ברורות מיידית – לפחות למי שלא נעזר בתוכנה לקריאת מסך כדי לגלוש באינטרנט. את מגרעה זו ניתן (וחובה, לפי התקן) לעקוף על ידי שימוש בתגית alt.
כמובן שגם לא ניתן לסמן ולהעתיק את הטקסט המדובר.
המגרעות העיצוביות עוד יותר נסתרות:

  • האותיות אינן גדלות כראוי כשמגדילים את הגופנים במערכת או בחלון הנוכחי (עבור בעלי קשיי ראייה, או מסך בעל רזולוציה גדולה במיוחד).
  • מערכת התצוגה של המשתמש אינה מחילה על האותיות את הכללים שהיא מחילה על אותיות אחרות, דוגמת subpixel smoothing.
  • כשמדפיסים את העמוד, ניתן לראות פיקסול על האותיות המצולמות.

בימינו אנו, ניתן לשלוח לדפדפן את הגופן בפורמט TTF, שאין עליו הגבלות דיגיטליות מלאכותיות, והוא יוצג כראוי אצל המשתמש. (הדגמה)

ניתן לסמן ולבחור את הטקסט המקווקו.

ניתן לסמן ולבחור את הטקסט המקווקו.

– – – –

השבוע, ג'ייסון קוטקה פרסם בבלוג שלו קישור לפוסט בבלוג של Typekit, המתאר איך הם מגישים פונטים לדפדפן.

Typekit תספק בבוא העת שירות הגשת פונטים – אדם הכותב טקסט בדף אינטרנט לא יצטרך להעלות את הקובץ של הפונט לאתר, להחדיר קישור לפונט בקובץ העיצוב, וכן הלאה, אלא פשוט לכלול את שורת הקוד שטוענת את הפונט מהשירות של Typekit.

קוטקה התפעל מאוד מהשיטות שהם נוקטים ל"הגנה" על הגופנים שהם מגישים, וכינה אותם "דברים די מתוחכמים".

שיטות ההגנה שלהם הן:

  • בדיקת referrer למניעת hotlinking
  • שימוש בשמות קבצים חסרי משמעות ומלאי ג'יבריש
  • החדרת הפונט המקודד לתוך הcss
  • ציון תנאי הרשיון באופן חד וברור
  • שליחת רק האותיות הרלוונטיות לדף הנטען
  • פיצול הפונט למספר חלקים, ואיחודם לאחר מכן

בהתחלה לא הבנתי – חשבתי שקוטקה צוחק עליהם. שיטות "הגנה" אלה הן שטותיות, טפשיות ולא אפקטיביות במאום מבחינת אבטחת המידע. כל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה בכלל. אפילו לא קצת.

– – – –

ואז נפל האסימון – הם יודעים שזו לא הגנה. הם גם מודים שזו לא הגנה. מה שזה כן עושה זה מספר דברים:

ראשית, זה מונע שימוש מקרי בקובץ – מקרים רבים של הפרת זכויות יוצרים באינטרנט של תמונות, מקורם בחיפוש בגוגל תמונות, העתקה והדבקה. זו הדרך הקלה והמהירה להשיג תמונה, וגם אני חטאתי בכך לבושתי לא פעם. (ראו מקרה תמונת ירושלים של רומן קרימן שנגנבה על ידי ש"ס בנסיבות דומות).
כאשר אין קובץ פונט נפרד, אין סכנה שזה יקרה לגופן.

בנוסף, שכבות ההסתרה הרבות מביאות לכך שמי שלוקח את הקובץ, לוקח אותו בידיעה מלאה שהוא לוקח פרי אסור. שעל הדשא הזה אסור לדרוך. בחוף זה אין לשחק במשחקי כדור. בקר בשטח. כאן מוקשים.

ויותר חשוב מהכל – זה לא משנה שכל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה אמיתית, מפני שכפי שניתן לראות מהדברים שמארק פילגרים ציטט בפוסט שלו ("מה שעלינו לעשות הוא להכניס טבלה של הרשאות לכל פונט"), יצרני הפונטים לא מבינים באינטרנט. אפשר לערבב אותם עם קצת קשקושים על קידוד base64, פיצולים ורשיונות, ומיד נפתרת הבעיה האמיתית שהיתה עד עכשיו עם הצגת פונטים ברשת – לא היו יצרני פונטים שהרשו להשתמש בפונטים שלהם ברשת.

אם Typekit באמת יצליחו לשכנע יצרני גופנים מובילים להגיש פונטים דרך המערכת שלהם, בזמן שתמיכת הדפדפנים בגופנים אלה תתגבר ותתרחב, אז באמת הגענו לעידן חדש של הצגת אותיות ברשת.

ואלה כבר עניינים די מתוחכמים. הרשת הולכת להיות מקום הרבה יותר טוב. למי שמבין בטיפוגרפיה.

Tags: , , ,