סיימתי את ההתמחות שלי בגוגל, ואני חושב אולי לחזור לכתוב כאן.

זאב, זאב

הרועה שצעק זאב הינו משל מפורסם מאוד, המיוחס לאיזופוס. המשל נפוץ בגרסאות מרובות, אשר בהן הפרטים הקטנים משתנים, אך העיקרון נשאר זהה. לעתים הרועה הינה איכר, אישה, או דמות אחרת, ולעתים הזאב הוא אריה או דוב, וכדומה.

הרועה, אשר משעמם לו, נכנס ליער וקורא לעזרה, כיוון שהוא מותקף על ידי זאב. כל אנשי הכפר מתחמשים ורצים לעזור לו, אך כאשר הם מגיעים למקום, הרועה צוחק עליהם, ואומר ששיעמם לו. לאחר מספר ימים הרועה נכנס שנית ליער וקורא שנית לעזרה מפני הזאב. אנשי הכפר מתחמשים שנית, ושוב רצים לעזרתו, ואילו הרועה לועג להם שוב. לאחר זמן מה, הרועה נכנס ליער, ואכן נתקל בזאב. הרועה מתחיל לצעוק לעזרה, אך הפעם האנשים לא מתייחסים אליו, והזאב טורף את הצאן.

המשל מלמד שאל לנו להגיד לאנשים שאנחנו בסכנה, אלא אם זה באמת כך. אחרת, כאשר באמת נהיה בסכנה – אף אחד לא יאמין לנו.

– – –

Educational experiments have been conducted to see if hearing the story helps children be more truthful. The results were negative. "In fact, after hearing the story, kids lied even a little more than before."

– מתוך ויקיפדיה וwikipedia

מציק לי לראות דפים רחבים על מסך רחב. כזה אני, צר עין. בויקיפדיה במיוחד, על מסך רחב, עד שאני מגיע לסוף השורה אני כבר לא יכול למצוא איפה השורה הבאה מתחילה, ויש לי כאב צוואר.

כבר די הרבה זמן אני סוחב איתי bookmarklet שמראה המקום שלו הוא:

javascript:function f(){document.body.style.maxWidth = "1200px";};f()

והוא מכווץ לי דפים בכיף – שורה נגמרת אחרי 1200 פיקסלים ולא בסוף המסך.

– – –

אחרי זמן מה של שימוש מתמשך, בשלישי שעבר ב12:30 התחילה לי הפסקה של שעה בין הרצאה בחישוביות לתרגול במסדי נתונים. הכרזתי בקול רם שאני יעשה מזה סקריפט גריזמאנקי לויקיפדיה, ואז אפשר יהיה לייבא אותו כתוסף לכרום. אז אחד החברים אמר לי שהוא דוקא רוצה שזה יהיה ממש ממש תוסף לכרום, עם כפתור. בדיקה זריזה העלתה שממש קל לכתוב תוספים לכרום – כל העבודה של תוסף בסגנון זה מתבצעת באמצעות הוספת פונקציה לchrome.browserAction.onClicked שמוגדר באמצעות background.html, שהוא העמוד של התוסף שחי כל הזמן ברקע של הדפדפן. בשעה 13:30 כבר הייתי בתרגול מסדי נתונים כשהתוסף שלי מוצג לראווה באתר התוספים של כרום.

נכון לרגע זה יש לי כבר 58 משתמשים, והוצאתי כבר גירסה חדשה שנותנת למשתמש לקבוע את הרוחב המועדף עליו. גרסאות חדשות של התוסף מעודכנות אוטומטית אצל המשתמשים, שזה בכלל נחמד.

אשמח לשמוע רעיונות ותגובות.

Tags:

טיפוגרפיה היא תחום משונה – מדובר על אותו תת תחום של עיצוב ויזואלי שאחראי על איך אותיות נראות, איך לעשות אותן קריאות, יפות, ייחודיות ומהנות. איך לאזן בין משקלים, מרווחים בין אותיות, תוך שמירה על יחס לרווח בין השורות.

בזמן שאת הציבור הרחב התחום לא ממש מעניין (כך יעיד כל מי  שאי פעם הדפיס מסמך בגופן בעל מרווחים קבועים, או קיבל מייל בפונט David גודל 24 בצבעים משתנים), מי שמבין בטיפוגרפיה לוקח את העניין ממש ללב. יורק על הרצפה בבוז כשהוא רואה שמשתמשים באריאל במקום בהלווטיקה, רותח מזעם כאשר איקאה מחליפים את הגופן בקטלוג שלהם מFutura לVerdana, שולח לחבריו קישורים לסרטונים מצחיקים שהנושא שלהם הוא פונטים בלבד, ולאחר מכן הולך לראות בקולנוע סרט באורך מלא על Helvetica.

כמו כל סוגי המדיה, גם הטיפוגרפיה ספגה סטירה מצלצלת בעידן האינטרנט. פעם זה היה פשוט – רצית גופן, בחרת אותו מהקטלוג, בית היציקה שלח לך ארגז עם כמות מספקת של אותיות, אותן הפועלים שלך סידרו על גבי מכבש הדפוס, ובסופו של תהליך היה לך עיתון, עלון או פשקוויל מעוצב כרצונך.

היום, עבור אותו תהליך, עליך לעבור תהליך קל בהרבה: צריך להוריד את הגופן, לפתוח תוכנת עיבוד תמלילים, לכתוב, ללחוץ על "הדפס". החסם על הפרת זכויות היוצרים של בית היציקה פתאום קל בהרבה, ויצרני הגופנים מזועזעים.

– – – –

במאמרו בעל הכותרת "Fuck The Foundries" מחודש אפריל השנה, מציין מארק פילגרים (אדם שאת מעלותיו קצרה היריעה מלפרט כאן) עובדה שעל יצרני הגופנים להפנים – בזמן הממש ממש קרוב, שעבור מי שמשתמש בפיירפוקס 3.5 או ספארי, או דפדפן אחר שבנוי לפי הצעות התקנים המתקדמים של HTML5 זה עכשיו, תהיה לאתר אינטרנט את האפשרות לשלוח לדפדפן גופנים – בדיוק באותו אופן שהוא שולח תמונות, סרטים וקטעי אודיו, קוד ג'אווהסקריפט והוראות עיצוב.

עד היום, מי שרצה לשלוט על איך נראות האותיות באתר שלו, נאלץ לבחור בין מספר אפשרויות.

האחת – לבקש מהמבקר באתר לצאת להפסקה קצרה, להוריד גופן, להתקין אותו במערכת ההפעלה ולהפעיל מחדש את הדפדפן. זה לא תפס עבור התאמה אישית, אך רוב משתמשי לינוקס למעשה מורידים את הגופנים של מיקרוסופט (חבילת msttcorefonts) כדי לראות ברשת עברית שלא נראית כמו כתב יתדות.

השנייה – שיטת Embedded OpenType של מיקרוסופט, החל מגרסת אקספלורר 4. התיאור נשמע בהחלט מתאים למשהו שמיקרוסופט עושה: אם גופן לא סומן על ידי מייצרו כ"אינו ניתן להטמעה", אזי ניתן ליצור ערבול בין דף הhtml לבין הגופן וקובץ הcss של העיצוב, כך שנוצר קובץ גופן שיעבוד באקספלורר עבור אותה כתובת איננטרנט מסוימת.
זה בסדר אם לא שמעתם על זה, ועוד יותר בסדר אם לא ראיתם את זה בפעולה.

השלישית – ליצור קובץ תמונה על המחשב של המעצב, עם הגופן הרצוי, ולהדביק את התמונה. זה "עובד", זה "נראה טוב", וזה קיים בכמעט כל אתר אינטרנט בעולם (כולל זה שלי).
המגרעות השימושיות אינן ברורות מיידית – לפחות למי שלא נעזר בתוכנה לקריאת מסך כדי לגלוש באינטרנט. את מגרעה זו ניתן (וחובה, לפי התקן) לעקוף על ידי שימוש בתגית alt.
כמובן שגם לא ניתן לסמן ולהעתיק את הטקסט המדובר.
המגרעות העיצוביות עוד יותר נסתרות:

  • האותיות אינן גדלות כראוי כשמגדילים את הגופנים במערכת או בחלון הנוכחי (עבור בעלי קשיי ראייה, או מסך בעל רזולוציה גדולה במיוחד).
  • מערכת התצוגה של המשתמש אינה מחילה על האותיות את הכללים שהיא מחילה על אותיות אחרות, דוגמת subpixel smoothing.
  • כשמדפיסים את העמוד, ניתן לראות פיקסול על האותיות המצולמות.

בימינו אנו, ניתן לשלוח לדפדפן את הגופן בפורמט TTF, שאין עליו הגבלות דיגיטליות מלאכותיות, והוא יוצג כראוי אצל המשתמש. (הדגמה)

ניתן לסמן ולבחור את הטקסט המקווקו.

ניתן לסמן ולבחור את הטקסט המקווקו.

– – – –

השבוע, ג'ייסון קוטקה פרסם בבלוג שלו קישור לפוסט בבלוג של Typekit, המתאר איך הם מגישים פונטים לדפדפן.

Typekit תספק בבוא העת שירות הגשת פונטים – אדם הכותב טקסט בדף אינטרנט לא יצטרך להעלות את הקובץ של הפונט לאתר, להחדיר קישור לפונט בקובץ העיצוב, וכן הלאה, אלא פשוט לכלול את שורת הקוד שטוענת את הפונט מהשירות של Typekit.

קוטקה התפעל מאוד מהשיטות שהם נוקטים ל"הגנה" על הגופנים שהם מגישים, וכינה אותם "דברים די מתוחכמים".

שיטות ההגנה שלהם הן:

  • בדיקת referrer למניעת hotlinking
  • שימוש בשמות קבצים חסרי משמעות ומלאי ג'יבריש
  • החדרת הפונט המקודד לתוך הcss
  • ציון תנאי הרשיון באופן חד וברור
  • שליחת רק האותיות הרלוונטיות לדף הנטען
  • פיצול הפונט למספר חלקים, ואיחודם לאחר מכן

בהתחלה לא הבנתי – חשבתי שקוטקה צוחק עליהם. שיטות "הגנה" אלה הן שטותיות, טפשיות ולא אפקטיביות במאום מבחינת אבטחת המידע. כל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה בכלל. אפילו לא קצת.

– – – –

ואז נפל האסימון – הם יודעים שזו לא הגנה. הם גם מודים שזו לא הגנה. מה שזה כן עושה זה מספר דברים:

ראשית, זה מונע שימוש מקרי בקובץ – מקרים רבים של הפרת זכויות יוצרים באינטרנט של תמונות, מקורם בחיפוש בגוגל תמונות, העתקה והדבקה. זו הדרך הקלה והמהירה להשיג תמונה, וגם אני חטאתי בכך לבושתי לא פעם. (ראו מקרה תמונת ירושלים של רומן קרימן שנגנבה על ידי ש"ס בנסיבות דומות).
כאשר אין קובץ פונט נפרד, אין סכנה שזה יקרה לגופן.

בנוסף, שכבות ההסתרה הרבות מביאות לכך שמי שלוקח את הקובץ, לוקח אותו בידיעה מלאה שהוא לוקח פרי אסור. שעל הדשא הזה אסור לדרוך. בחוף זה אין לשחק במשחקי כדור. בקר בשטח. כאן מוקשים.

ויותר חשוב מהכל – זה לא משנה שכל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה אמיתית, מפני שכפי שניתן לראות מהדברים שמארק פילגרים ציטט בפוסט שלו ("מה שעלינו לעשות הוא להכניס טבלה של הרשאות לכל פונט"), יצרני הפונטים לא מבינים באינטרנט. אפשר לערבב אותם עם קצת קשקושים על קידוד base64, פיצולים ורשיונות, ומיד נפתרת הבעיה האמיתית שהיתה עד עכשיו עם הצגת פונטים ברשת – לא היו יצרני פונטים שהרשו להשתמש בפונטים שלהם ברשת.

אם Typekit באמת יצליחו לשכנע יצרני גופנים מובילים להגיש פונטים דרך המערכת שלהם, בזמן שתמיכת הדפדפנים בגופנים אלה תתגבר ותתרחב, אז באמת הגענו לעידן חדש של הצגת אותיות ברשת.

ואלה כבר עניינים די מתוחכמים. הרשת הולכת להיות מקום הרבה יותר טוב. למי שמבין בטיפוגרפיה.

Tags: , , ,

« Older entries § Newer entries »

titassite