Waiting for the dead

Originally uploaded by Tzafrir R.

ולווט מזועזעת מהכותרת “רמטכ”ל המלחמה הבאה”, ואני מסכים איתה. זו קונספציה נוראית.

לפני שנה וחצי, הייתי בסדרת חינוך בירושלים, ובהר הרצל צילמתי את התמונה הזו, שמראה את החלקה הטרייה בבית העלמין הצבאי.

בשורה של הקבר האחרון לא טרחו לשתול דשא. חבל, הרי עוד מעט תהיה מלחמה, וחיילים ימותו, למה לבזבז דשא?

אם אתם קוראים את זה, אתם לא מעודכנים.

בעצם, אין סיבה שתראו את זה, אפילו אם אתם ממש מתאמצים – הבלוג עבר דירה ממש בלי ששמתם לב, ונשאר באותה כתובת. ממש קומבינת המאה.

אם בכל זאת, חכו כמה שעות.

http://tzafrir.net

כווווולם מנסים להבין למי רמז הרמטכ”ל כשאמר “הדבר הכי נורא הוא שמספר 2 שלך מאחוריך במטוס, פוגע בך“.

החלטתי לנסות לפתור את התעלומה.

ראשית, גימטריה.

“מספר שתיים”, בגימטריה, זה 1140. כך גם טרשת נפוצה.
מבדיקת מערכת “סטארטר” מתברר כי אין לאיש מאלופי המטכ”ל טרשת נפוצה, לכן כיוון חקירה זה נפסל.

1140 זה גם “מועצת תלמידים”, מה שכבר מתחיל להזכיר את המטכ”ל, אך יש לחקור ביטויים עמוקים יותר.

ובכן, מחקירה ממושכת מסתבר ש”מספר שתיים”, על פי כללי ההלכה, זהה לביטוי “האלוף משה קפלינסקי נעץ גבו ד.ח.”.
חומר החקירה הועבר לפרקליטות עם המלצה חמה על שטרודל בהוספיס האוסטרי.

בינתיים, נבדקים כיווני חקירה נוספים.
על פי חברים קרובים של דן חלוץ, איתם הוא לא דיבר מאז גן חובה, הוא לא התכוון למספר שתיים ממשי, אלא כמטאפורה.

לכן הוחלט לבדוק את הנושא בכלים ספרותיים.

הַדָּבָר הֲכִי נוֹרָא הוּא/
שֶׁמִסְפָּר 2 שֶׁלךָ מֵאֲחוֹרֵיךָ/
בַּמָטוֹס, פּוֹגֵעַ בֶּךַ.

בפירוש ניתן לראות, כי הדובר בשיר מתאר בצבעים מטא-קיומיים את הקיום האורירי.
מטאפורת המטוס, בתוספת הדימוי של הפגיעה מאחור, עם הבחירה במילה “נורא” (מארמית – אש) מפנים אצבע מאשימה אל העולם, וגורמים למשורר תהפוכות ותעצומות אשר מביאותו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
כלומר, זה קפלינסקי.

אנו נמשיך לחפש למה בדיוק דן חלוץ התכוון.

(אז אולי די לחטט במשפט האחד המסכן הזה?)

גם אני הצטרפתי למהפכה הדיגיטלית.

סידרתי לי סוף סוף גלישה סלולרית באורנג’, אך אבוי, אני מוגבל ל25 מגה בייט של הורדות.

לכן שמחתי לגלות (באיחור רב) שאופרה הוציאו דפדפן סלולרי זעיר.
מורידים אותו מ mini.opera.com, ויותר כמעט ולא צריך את הדפדפן המעפן של הנוקיה המעפן שלי.

עכשיו אני יכול לבדוק אימיילים ולכתוב פוסטים מהסלולרי, וזה בקושי עולה לי בקילובייטים.

מה שהאופרה מיני עושה, הוא מעביר את כל הגלישה שלי דרך נורווגיה. שם, בערבות סקנדינביה, השרת של אופרה מוריד את האתר המבוקש, ממזער אותו, לא פחות חשוב, ממזער את התמונות, מכווץ את התוצאה, ושולח את ה5-10 קילובייטים האלה למכשיר שלי. לפעמים הגלישה קצת איטית, אבל בעקרון סבבה.

רק יש לזה קצת בעיה עם עברית, חוץ מזה הכל בסדר.

- – - – - – - – - -

fiLi מישראלוונטי החליט לשתף את הגולשים ברווחים מפרסום (היות ואנחנו מייצרים את התוכן המפורסם באתר, זה אך הגיוני).
אם אתם רוצים להירשם בישראלוונטי, תעזרו לי קצת אם תעשו את זה דרך הלינק הזה.

- – - – - – - – - -

משום מה אני עדיין ממתין להתחלת העבודה שלי. בינתיים עשיתי חלטורה, בניתי אתר של חברה שעושה probes. דרופל הזה, זה תענוג של דבר.

את הקטע הבא גיליתי מאחר ורכשתי לאחרונה נגן מוזיקה ווידאו של סאנדיסק (לא MP4, הוא מנגן קוויקטיים).

נרשמתי לפודקאסט של Sixty Minutes, ועוד כמה, וכל כמה ימים אני מעלה את מה שהצטבר לנגן.
אתמול, במהלך נסיעה לתל אביב באוטו (היות ויש לי רדיו טייפ, אני יכול לשמוע מהנגן באוטו, מה שכל המשוכללים עם רדיו דיסק לא יכולים לעשות) פתאום שמעתי את הקטע הבא:

אז חשבתי שיהיה נחמד להעלות אותו פה.
אבל אז גיליתי שיש אותו באתר שלהם גם בגרסת טקסט.

“It takes time to read the manuals. I’m gonna save you that time cause I stay home on Saturday nights and read them for you.”

“Someone complained to me, ‘You’d need a degree, an engineering degree from MIT, to work this damn thing,’” Norman says. “Well, I have an engineering degree from MIT. And I couldn’t work it.”

וגם בגרסת וידאו.

אז בשביל מה אני פה?

או לפחות הגישה לגוגל נסגרה ללקוחות ברק.

בהתחלה חשבתי שזה רק אצלי – מה עשיתי כדי לקבל באן מגוגל?
אך אצל שרון הסתבר שלכל לקוחות ברק יש את הבעיה.

מיד עלו תהיות קיומיות – ברגע שאין גישה לגוגל, אין לי אימייל, אין לי את לוח השנה שלי, אין לי מנוע חיפוש, אין גוגל אנליטיקס ו-וובמאסטרס טולס.
אין לי את כלי התרגום של גוגל, שעדיף על בייבל פיש הותיק, ואין לי את מנוע החיפוש שהתרגלתי אליו ואל שגעונותיו.

מיד יצוצו נביאי הזעם – אל לך לתלות יהבך בשירותים מבוססי רשת! ביום הדין, עת תלך בגיא צלמוות, לא תוכל לגשת לדברים שאתה כה צריך, והיכיתי בם בסנוורים וגו’.

ועל כך נאמר – Man, shut your ass up.
אתרים נפתחים ונסגרים כל הזמן, וזה בדרך כלל הרבה פחות יפה מעץ שנופל ביער. אנשים נשארים בלי האימייל שלהם משלוש השנים האחרונות, בלי לוח שנה, ובכלל עצובים.
קודם כל, במקרה דנן, מה שקרה, זה שעקב תקלה טכנית בשרתי ספק האינטרנט (הסבר טכני יותר בהמשך), לא היתה גישה לגוגל.

לכן, בבואנו לשקול את האלטרנטיבות, החשבון הוא כזה:
א. להשתמש רק באפליקציות desktop, כלומר תוכנה רגילה על המחשב, ואז לא תלויים באף אחד. גם אם הוט ובזק פושטות את הרגל באותו יום, יש לנו את התוכנות שלנו.
ב. להשתמש, כמו שחלקנו עושים, בעיקר בשירותים של אתר מסוים אחד, נגיד, גוגל מייל/קלנדר/רידר. הסכנה – אם אין גישה לגוגל, חיינו גמורים.
ג. לבזר – אימייל אצל גוגל, לוח שנה ביאהו, קורא רסס במקום אחר, לפזר את נוכחותנו במספר אתרים. לכאורה אנחנו מוגנים, אך למעשה עולה הסכוי שברגע מסוים לא תהיה לנו גישה לאחד מהאתרים, במקום סיכוי נמוך יותר שתיחסם הגישה לאתר האחד.

המסקנה שלי – שימוש זהיר, במי שרוצים, כשהשיקול הוא יכולת הייצוא והגיבוי.
אני מראש שולל את הבעייתיות של הנושא – משום שאני מצמצם את התלות שלי בגוגל, אפילו שאני משתמש בשירותיהם.

האי מייל שלי מאוחסן בגוגל – אבל כל ערב אני מוריד אותו למחשב שלי, באמצעות outlook express, הכי פשוט, לצרכי גיבוי בלבד. אם אין ג’ימייל, קמים וממשיכים הלאה.
מדריך לגיבוי ג’ימייל, ייצוא אנשי קשר.

לגיבוי לוח השנה של גוגל, אפשר להשתמש בכל תוכנת לוח שנה שתומכת בפרוטוקול iCal – לדוגמה Mozilla Sunbird. להפעיל פעם בכמה ימים, לתת לה להסתנכרן, ולעשות Export.
עזרה לגיבוי לוח שנה.

למשתמשי גוגל רידר, זה קובץ הOPML שלכם. אפשר לטעון אותו בכל קורא רסס, מקוון ובלתי מקוון.

הפסקה: פרסומת אדירה לאיקאה, מאת ספייק ג’ונז

בכינו צחקנו, עכשיו נסיון להבין מה קרה אתמול:

פתאום התוכנה הקטנה שבודקת לי אימיילים ברקע התריאה שאין לה גישה לגוגל. עשיתי ריפרש, עדיין לא היה.
אחרי זה ניסיתי לעשות חיפוש בגוגל – לא עבד, לאט לאט הסתבר שאין גישה לגוגל.

התחברתי לשרת בארה”ב, ובדקתי משם מה כתובת האיי פי של גוגל.כום, התחברתי אליה ישירות, וזה עבד (למרות שכתב Google English).
באותו זמן, הכתובת שאני קיבלתי היתה 66.249.93.147.

כבר שקלתי להתקשר לתמיכה, וגלגלתי בראש מה הם יבקשו ממני לעשות לפני שבכלל יתיחסו אלי ברצינות – אז ניתקתי את המודם מהחשמל, והחזרתי, והאיי פי הפך ל64.233.183.147, ומאז יש גוגל.

כנראה שבוצע איזה שינוי בDNS שלא הגיע לברק בזמן, ולא התגלגל ללקוחות בזמן.
לא בדקתי אם התחלף שרת הDNS של ברק.

לפי חברת Comscore, ארבעים ואחד אחוזים מהגולשים משתפים קבצים.

הנתון הזה מצוטט על ידי Ynet, נענע, ויהונתן קלינגר, ומבוסס על “סקר” שבוצע ב4,000 גולשים.

אני לא יודע איך ההודעה לעיתונות נראתה במקור, אבל בנענע כתוב “עושים שימוש בתוכנות ואתרים לא חוקיים לשיתוף ולהורדת קבצים”, בעוד בווינט הושמט היעוץ המשפטי, והוסף הסבר למי זה Comscore:

ComScore השולחת נתונים על הרגלי הגלישה ובתמורה מציעה שירותים שונים חינם למשתמש, בהם אנטי וירוס, מקום אחסון ברשת ועוד.

מי, מי אלה שמתקינים תוכנת ריגול על המחשב?

4,000 אנשים מתוך כארבעה מיליון גולשים (על פי סקר TIM האחרון), האם הם מדגם מייצג של הגולשים בישראל? לפי ויקיפדיה, הם מתקנים את הנתונים כך שיתאימו לכלל האוכלוסיה, כפי שהיא מיוצגת בנתונים שהם אוספים, אבל האם אפשר להגיד בבטחה שמי שמתקין ביודעין תוכנה שעוקבת אחרי הגלישה שלו, אינו שייך למגזר מאוד מסוים של גולשים?

אני מקבל כאן רושם, שהמספר הזה, 41%, לא מייצג שום דבר. דעתי היא שהרבה יותר גולשים משתפים קבצים – אני שומע יותר ויותר סיפורים על אנשים מבוגרים, לא טכנולוגיים במיוחד, שמשיגים את מנת המוזיקה הקלאסית שלהם דרך האינטרנט, ולא מעכשיו.

ואולי המספר דוקא נמוך יותר, ורק 20 אחוז מהגולשים משתפים קבצים. אני רק יודע בבטחה, שהמספר אינו 41%.

האם אתם משתפים קבצים?
האם יש לכם תוכנת מעקב על המחשב?

כנראה שהאמריקאים מנסים לטפח בכוח את תדמית הטמבל הנבער ששוכב בטריילר שלו, אחרת קשה להסביר כתבות ופוסטים שכאלה.

מסתבר שהקונגרס, או אחד ממוסדות החוק האמריקאים לצורך העניין, העביר במפתיע תיקון לחוק שכותרתו “Energy policy act of 2005″, לפיו שעון הקיץ יתחיל מוקדם יותר מהרגיל, ויסתיים מאוחר יותר מהרגיל, מעתה ועד עולם.

הבעיה היא, שבעוד אנו בישראל מורגלים בטקס העברת השעון פעמיים בשנה, זאת ועוד, כל שנה מחדש בוצע משא ומתן על תאריכי שעון הקיץ הישראליים, בארה”ב תאריכי שעון הקיץ היו קבועים וסגורים, ואיפשרו נוחות מסוימת.
בכל מכשיר אלקטרוני תוכנתו התאריכים להחלפת השעון, כל וידאו, כל ראוטר, כל מחשב יודע בדיוק איך להזיז את השעון קדימה ואחורה, ומתי.

ועכשיו, הם חסרי אונים.

באמת, הם מתייחסים לזה כאילו זה היה באג 2007 – היום כמו אז, מתעלמים מהאפשרות הפשוטה למדי של להזיז את השעון ידנית, ומתבכיינים. אוי, כמה הם מתבכיינים. “We hope Apple will issue updates for Mac OS X 10.3 Panther and 10.2 Jaguar, else users will have to adjust their computers’ clocks every year, twice on every Daylight Saving Time start and end date, for a total of four manual adjustments per year.”
“Is the version of Movable Type I’m using going to make the adjustment? What about WordPress? Perl? Ruby? PHP? Java? Linux? I’m sure the current versions of all these programs and languages address the issue, but are there fixes and patches for those running old versions of Perl on their server?”

אפשר לחשוב, מה כבר צריך לעשות. להזיז את השעון. פפפף.

אבל אין לי מה להלין במיוחד על האמריקאים במקרה הזה, הרי כל החוק הזה, בכל העולם, של שעון הקיץ, יוצא מהנחת היסוד שהציבור מטומטם.

לא יכלו פשוט להגיד “כולם ללכת לעבודה שעה קודם”, צריך להזיז את השעון. מרמים את עצמנו, עובדים על עצמנו שבשעה חמש בבוקר, השעה בעצם שש, וזה לא נקרא לקום מוקדם.

גבירותי ורבותי, חיים רמון:

מה עשית לי תגידי
נשיקה אני רציתי
ממה עשית עניין
סך הכל נשיקה

נטעתי עץ. ולא סתם עץ, אלא עץ תיוגים חסר.

עץ זה נבנה בהשקעה מסוימת, תוך צפייה במאות בלוגים, קריאה של אלפי דברים שלא ידעתי על מאות האנשים, ומעקב אחרי כל לינק ולינק, כשבשלב מסוים היו פתוחים לי יותר מעשרה טאבים, לדוגמה עידן, שרית, חנית, רוני, תום, יובל, מוסיף, תמר, ולווט, ולדי, אורי, נינה, אורזת.

לפעמים היה צריך פענוח כדי להבין שפוסט מסוים הוא תגובה לתיוג, לפעמים לא היה ברור בכלל מי תייג את מי, וכדומה.

הכי מעצבן, זה שאנשים עדיין מתייגים, ולכן העץ חסר. לדוגמה, חנן בינתיים כבר פרסם את חמשת הדברים שלו. כך גם שוקי גלילי, שדווקא תויג מספר פעמים רב (וגם תייג את ראש הפירמידה), וכך גם כרמית, וכהנה וכהנה.

היות ואין סיכוי לשמור על עדכניות העץ ללא משוב, פשוט מי ששם לב שהענף שלו חסר, נא לפנות אליי בtzפריר.r-שטרודל-ג’ימייל.

דרושה עזרת הציבור במציאת איזשהו כלי שיוכל לספור כמה לינקים יש בכל רמה, חנן חישב שברמה 7 צריכים להיות 78,125 אנשים. מצד אחד, בדוגמה למעלה יש 13 דורות, מצד שני בדור השלישי היו חמישה אנשים, כך שקשה לדעת.

חומר למחשבה – אם מישהו עושה קופי פייסט לעץ כולו לתוך פוסט, ומנסה לעשות פינג לכל הלינקים, האם האינטרנט קורס?

קודם דיברתי על זה שאפשר בקלות לבטל את הסנאפים.

אז עוד חשוב לציין, שאפשר לבטל אותו פר לינק.
לדוגמה, תמונה שהיא thumbnail, אין צורך בסנאפ פריוויו.

לכן, מוסיפים ללינק את הקוד הבא, כך שזה יראה כך בסופו של דבר:

<a class=”snap_nopreview” href=”http://www.example.com”>www.example.com</a>

בספטמבר האחרון התבשרנו על פציעתו של ריצ’רד המונד, A.K.A. האמסטר, במהלך צילומי התוכנית Top Gear בהשתתפותו.

באופן מיידי שידורי העונה התשיעית הוקפאו לאלתר.

אמש, בשקט בשקט, שודר פרק ראשון מתוך העונה התשיעית.

Richard’s still speeding, Jeremy’s cooling off and James is worried about being beaten by a man wearing a condom.

כך שעושה רושם שקיבלנו את ההאמסטר בחזרה!

אבל לא ממני תבוא הישועה.

רואה שחורות שם אותי בין כוונות (דרג רביעי (למישהו יש כוח לבנות עץ של תיוגים?)) ועל כן, חמישה דברים שלא ידעתם עלי:

א. ביליתי ארבעה חופשים גדולים, בין כיתה ז’ לכיתה י’, כעובד במוסך.
ב. היה לי עמוד בג’אוסיטיס עוד ב-1998. עקבותיו אבדו זה מכבר.
ג. יש לי סי די רום שתאריך הצריבה שלו הוא מתישהו ב1997. יש עליו פוטושופ 3, קיוטקסט, ואופיס 95′.
ד. אני משחק TFC מאז אפריל 2001. שם למדתי מה זו רזולוציה, client/server, ומה זה לינוקס.
ה. עד שלא נתקלתי באדר שלו לא ידעתי מה זה בלוג. בזכותה אני פה.

נראה אתכם: דואל, יאירוה, חרמון, לא איש התרנגול, רפי גליק.

(אם לא קוראים לכם חנן, אין סיבה שתקראו את זה, זו היא למעשה תגובה, ותו לא).

עמוד על הלינק הזה. עכשיו לחץ על options, ולחץ על Disable for ALL sites.

עכשיו – קסם! לא יהיה לך יותר סנאפים. ומי שרוצה שכן יהיו לו – יהיו לו! וכולם שמחים!

נכון, זה גורם לך טרחה. ואתה צריך לראות את זה ולסבול עוד פעם אחת. אבל תזכור שזו היא הפעם האחרונה שאתה רואה סנאפ, אז תחייך.

עדכון: יש פה דיון מעניין.

גוגל מספרים למה אסור להאמין לספאמרים:

Amazingly, we get these spam emails too:

“Dear google.com,
I visited your website and noticed that you are not listed in most of the major search engines and directories…”

שלומי טוב, תודה ששאלתם.

מה שקורה עכשיו, זה שאני מתחיל לעבוד, באינטל. Linux support.

כלומר, התוכנית של לעבוד קצת, לנסוע לחו”ל בקיץ וללמוד באוקטובר, כבר לא רלוונטית.
בלי ששמתי לב, התחילה לי פה קריירה.

נו, זה מה יש, על דברים גדולים כותבים מעט מילים.

סטארטר עובר לשלב הבא – במקום “להתניע את החיים”, “לחיות את החיים”. נתראה בפנסיה.

ובכן, ראיתי ראיון עם קיפר סאת’רלנד אצל ג’יי לנו.

וראיתי ראיון עם קיפר סאת’רלנד אצל קונאן או’בריאן.

וכשהוא התחיל לדבר אצל קונאן על 24, זה נשמע היה לי מוכר.

הרי לפניכם, ערכתי אותם ביחד, אפילו עברתי באמצע המילים מרוב שהוא אומר אותו הדבר בדיוק.

כשאנביסי ימחקו לי את זה, אשים את זה במקום אחר, וכך עד שיימאס.

-סבתא, יש לך פטיפון?

-בטח, הנה פה למעלה, תוריד את זה זה בטח לא עובד קח תתקן את זה.

זה הדבר הכי רטרו שראיתי בחיים שלי!
באותו רגע כשהרמתי את המכסה היה לי ברור שגם אם זה לא מנגן, אני תולה את זה כמו שזה על הקיר.

הרמקול פנימי ובא כחלק מהפטיפון, שמוגבר על ידי שפופרות ואקום שצריכות להתחמם.

נתנו להם זמן להתחמם, שמנו תקליט שהיה לסבתא (גאולה גיל שרה שירים לאחר מלחמת ששת הימים), וזה לא מסתובב. סיבוב ידני נותן צליל – כך שאת כל תחום ההגברה זנחתי, וניגשתי למשימה, לברר למה זה לא מסתובב, ואיך אפשר לסדר את זה.

ראשית, צריך לפרק את כל הקונסטרוקציה:

במהלך הפירוק גם עקפתי את המתג שמפסיק את הסיבוב של הצלחת בזמן שהמחט נחה – לא צריך ניתוקים כרגע:

לאחר מכן, פירקתי את המנוע הקטן – אבא שלי ניסה להסביר לי שמנועים חשמליים פשוט לא עובדים אחרי 50 שנים, אבל סברתי אחרת.
אחרי הפרדה בכח של שלל הרכיבונים, אותרה גולת גריז קדמונית שהתגבשה לכדי דונג. לאחר כעשר דקות של מאבק, זה יצא, ושמתי שם קצת גריז, מהגריז שיש לנו בבית מאז שדוד שלי דפק את זה מהספינה שלו קצת לפני מלחמת יום כיפור.

עוד איזה שעתיים של מריבות, ולבסוף הסתבר שהמתג שהוצאתי מהמקום בזמן הפירוקים ולא החזרתי, היה נותן קונטרה על המכניקה של המחט, והיה קריטי בחיבור שבין המנוע לצלחת.

אז חיברתי חוט לבן במקומו, וצריך למשוך אותו כדי שיסתובב – אבל זה הסתובב!

שמח וטוב לבב, שמתי אידית פיאף על הצלחת, וצילמתי כדי שכולנו נראה (רמז, אין פה סוף טוב, ושימו לב ליד שמושכת את החוט):

מסתבר שאיבדתי איזה חלק קטן שגרם לבורג שבתחתית הצלחת להחזיק אותה במקום באופן שבו היא גם יכולה להסתובב. מה שקורה כרגע זה שהסיבוב עם כיוון השעון הולך ונועל את האום על הבורג, וזה לא מסתובב.

ועוד שלוש שעות אני על האוטובוס לירושלים.

המשך יבוא!

לאחר שהשבוע הופצו ברשת עותקים של ארבעה פרקים של 24 שעוד לא שודרו בארה”ב (אבל ישודרו ברצף בימים ראשון שני שעתיים בכל ערב, ככה שלא נתנו לנו פור כזה גדול), (לינק) (פרק 2) (פרק 3) (פרק 4), אנחנו מתבשרים כי סקרינר של הפרק הבא של אבודים (פרק 7 – הראשון לאחר ההפסקה הארוכה בעונה 3) הופץ לאנשי תקשורת ועיתונות מסביב לעולם לצרכי ביקורת וסקירה.

אם כן, הרשת בכוננות ספיגה – בכל רגע צפוי להשתחרר הפרק, ולשחרר את המתח שהיה צפוי להחזיק מעמד עד השביעי בפברואר (!).

סיכום: לא רק שמי שמוריד סדרות מהאינטרנט רואה אותן לפני שהן מגיעות לארץ, במקרים מסוימים מורידים פרקים מבוקשים עוד לפני שהם משודרים בארה”ב.

היום יום שהיה אמור להיות גדול.

א. יש לי יום הולדת. 22. מספר עגול.

ב. התקשרו אתמול לתאם (!) איתי ראיון טלפוני בשביל עבודה מה זה רצינית, שאני מה זה מה זה רוצה. תיאמנו להיום ב11 בבוקר. קמתי במיוחד (בכל זאת, מובטל), אכלתי ארוחת בוקר, שתיתי קפה, תירגלתי את מיתרי הקול, והתיישבתי ליד הטלפון (מטאפורית, כן? יש סלולרי).
הזמן עובר, אין שיחה.
פתאום, צלצול! כן סבתא, תודה. פתאום, עוד צלצול! הי סבא, טוב תודה. כן. אמסור לו.
ככה כל היום.
בינתיים ראיתי מישהו לרוץ איתו בVOD, אחרי שפספסתי במוצ”ש.

אחה”צ התקשרתי לקרית גת לברר, אף אחד שם לא יודע למה לא התקשרו אלי. אולי מחר, נראה. אקום מוקדם.