טיפוגרפיה היא תחום משונה – מדובר על אותו תת תחום של עיצוב ויזואלי שאחראי על איך אותיות נראות, איך לעשות אותן קריאות, יפות, ייחודיות ומהנות. איך לאזן בין משקלים, מרווחים בין אותיות, תוך שמירה על יחס לרווח בין השורות.

בזמן שאת הציבור הרחב התחום לא ממש מעניין (כך יעיד כל מי  שאי פעם הדפיס מסמך בגופן בעל מרווחים קבועים, או קיבל מייל בפונט David גודל 24 בצבעים משתנים), מי שמבין בטיפוגרפיה לוקח את העניין ממש ללב. יורק על הרצפה בבוז כשהוא רואה שמשתמשים באריאל במקום בהלווטיקה, רותח מזעם כאשר איקאה מחליפים את הגופן בקטלוג שלהם מFutura לVerdana, שולח לחבריו קישורים לסרטונים מצחיקים שהנושא שלהם הוא פונטים בלבד, ולאחר מכן הולך לראות בקולנוע סרט באורך מלא על Helvetica.

כמו כל סוגי המדיה, גם הטיפוגרפיה ספגה סטירה מצלצלת בעידן האינטרנט. פעם זה היה פשוט – רצית גופן, בחרת אותו מהקטלוג, בית היציקה שלח לך ארגז עם כמות מספקת של אותיות, אותן הפועלים שלך סידרו על גבי מכבש הדפוס, ובסופו של תהליך היה לך עיתון, עלון או פשקוויל מעוצב כרצונך.

היום, עבור אותו תהליך, עליך לעבור תהליך קל בהרבה: צריך להוריד את הגופן, לפתוח תוכנת עיבוד תמלילים, לכתוב, ללחוץ על "הדפס". החסם על הפרת זכויות היוצרים של בית היציקה פתאום קל בהרבה, ויצרני הגופנים מזועזעים.

- – - -

במאמרו בעל הכותרת "Fuck The Foundries" מחודש אפריל השנה, מציין מארק פילגרים (אדם שאת מעלותיו קצרה היריעה מלפרט כאן) עובדה שעל יצרני הגופנים להפנים – בזמן הממש ממש קרוב, שעבור מי שמשתמש בפיירפוקס 3.5 או ספארי, או דפדפן אחר שבנוי לפי הצעות התקנים המתקדמים של HTML5 זה עכשיו, תהיה לאתר אינטרנט את האפשרות לשלוח לדפדפן גופנים – בדיוק באותו אופן שהוא שולח תמונות, סרטים וקטעי אודיו, קוד ג'אווהסקריפט והוראות עיצוב.

עד היום, מי שרצה לשלוט על איך נראות האותיות באתר שלו, נאלץ לבחור בין מספר אפשרויות.

האחת – לבקש מהמבקר באתר לצאת להפסקה קצרה, להוריד גופן, להתקין אותו במערכת ההפעלה ולהפעיל מחדש את הדפדפן. זה לא תפס עבור התאמה אישית, אך רוב משתמשי לינוקס למעשה מורידים את הגופנים של מיקרוסופט (חבילת msttcorefonts) כדי לראות ברשת עברית שלא נראית כמו כתב יתדות.

השנייה – שיטת Embedded OpenType של מיקרוסופט, החל מגרסת אקספלורר 4. התיאור נשמע בהחלט מתאים למשהו שמיקרוסופט עושה: אם גופן לא סומן על ידי מייצרו כ"אינו ניתן להטמעה", אזי ניתן ליצור ערבול בין דף הhtml לבין הגופן וקובץ הcss של העיצוב, כך שנוצר קובץ גופן שיעבוד באקספלורר עבור אותה כתובת איננטרנט מסוימת.
זה בסדר אם לא שמעתם על זה, ועוד יותר בסדר אם לא ראיתם את זה בפעולה.

השלישית – ליצור קובץ תמונה על המחשב של המעצב, עם הגופן הרצוי, ולהדביק את התמונה. זה "עובד", זה "נראה טוב", וזה קיים בכמעט כל אתר אינטרנט בעולם (כולל זה שלי).
המגרעות השימושיות אינן ברורות מיידית – לפחות למי שלא נעזר בתוכנה לקריאת מסך כדי לגלוש באינטרנט. את מגרעה זו ניתן (וחובה, לפי התקן) לעקוף על ידי שימוש בתגית alt.
כמובן שגם לא ניתן לסמן ולהעתיק את הטקסט המדובר.
המגרעות העיצוביות עוד יותר נסתרות:

• האותיות אינן גדלות כראוי כשמגדילים את הגופנים במערכת או בחלון הנוכחי (עבור בעלי קשיי ראייה, או מסך בעל רזולוציה גדולה במיוחד).
• מערכת התצוגה של המשתמש אינה מחילה על האותיות את הכללים שהיא מחילה על אותיות אחרות, דוגמת subpixel smoothing.
• כשמדפיסים את העמוד, ניתן לראות פיקסול על האותיות המצולמות.

בימינו אנו, ניתן לשלוח לדפדפן את הגופן בפורמט TTF, שאין עליו הגבלות דיגיטליות מלאכותיות, והוא יוצג כראוי אצל המשתמש. (הדגמה)

ניתן לסמן ולבחור את הטקסט המקווקו.

- – - -

השבוע, ג'ייסון קוטקה פרסם בבלוג שלו קישור לפוסט בבלוג של Typekit, המתאר איך הם מגישים פונטים לדפדפן.

Typekit תספק בבוא העת שירות הגשת פונטים – אדם הכותב טקסט בדף אינטרנט לא יצטרך להעלות את הקובץ של הפונט לאתר, להחדיר קישור לפונט בקובץ העיצוב, וכן הלאה, אלא פשוט לכלול את שורת הקוד שטוענת את הפונט מהשירות של Typekit.

קוטקה התפעל מאוד מהשיטות שהם נוקטים ל"הגנה" על הגופנים שהם מגישים, וכינה אותם "דברים די מתוחכמים".

שיטות ההגנה שלהם הן:

• בדיקת referrer למניעת hotlinking
• שימוש בשמות קבצים חסרי משמעות ומלאי ג'יבריש
• החדרת הפונט המקודד לתוך הcss
• ציון תנאי הרשיון באופן חד וברור
• שליחת רק האותיות הרלוונטיות לדף הנטען
• פיצול הפונט למספר חלקים, ואיחודם לאחר מכן

בהתחלה לא הבנתי – חשבתי שקוטקה צוחק עליהם. שיטות "הגנה" אלה הן שטותיות, טפשיות ולא אפקטיביות במאום מבחינת אבטחת המידע. כל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה בכלל. אפילו לא קצת.

- – - -

ואז נפל האסימון – הם יודעים שזו לא הגנה. הם גם מודים שזו לא הגנה. מה שזה כן עושה זה מספר דברים:

ראשית, זה מונע שימוש מקרי בקובץ – מקרים רבים של הפרת זכויות יוצרים באינטרנט של תמונות, מקורם בחיפוש בגוגל תמונות, העתקה והדבקה. זו הדרך הקלה והמהירה להשיג תמונה, וגם אני חטאתי בכך לבושתי לא פעם. (ראו מקרה תמונת ירושלים של רומן קרימן שנגנבה על ידי ש"ס בנסיבות דומות).
כאשר אין קובץ פונט נפרד, אין סכנה שזה יקרה לגופן.

בנוסף, שכבות ההסתרה הרבות מביאות לכך שמי שלוקח את הקובץ, לוקח אותו בידיעה מלאה שהוא לוקח פרי אסור. שעל הדשא הזה אסור לדרוך. בחוף זה אין לשחק במשחקי כדור. בקר בשטח. כאן מוקשים.

ויותר חשוב מהכל – זה לא משנה שכל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה אמיתית, מפני שכפי שניתן לראות מהדברים שמארק פילגרים ציטט בפוסט שלו ("מה שעלינו לעשות הוא להכניס טבלה של הרשאות לכל פונט"), יצרני הפונטים לא מבינים באינטרנט. אפשר לערבב אותם עם קצת קשקושים על קידוד base64, פיצולים ורשיונות, ומיד נפתרת הבעיה האמיתית שהיתה עד עכשיו עם הצגת פונטים ברשת – לא היו יצרני פונטים שהרשו להשתמש בפונטים שלהם ברשת.

אם Typekit באמת יצליחו לשכנע יצרני גופנים מובילים להגיש פונטים דרך המערכת שלהם, בזמן שתמיכת הדפדפנים בגופנים אלה תתגבר ותתרחב, אז באמת הגענו לעידן חדש של הצגת אותיות ברשת.

ואלה כבר עניינים די מתוחכמים. הרשת הולכת להיות מקום הרבה יותר טוב. למי שמבין בטיפוגרפיה.

גרסת וורדפרס 2.8 ששוחררה אתמול מביאה איתה חידוש חשוב שמשנה את כללי המשחק בכל מה שקשור לתבניות – התקנה של תבניות מממשק הניהול של המערכת.

המשמעות היא שמפתחי תבניות יכולים להעלות את התבניות שלהם לספרייה של וורדפרס, ומשם כל משתמש וורדפרס יכול להתקין את התבנית מבלי לדעת מה זה קובץ, איך מתחברים בSSH, ומה ההבדל בין זיפ לטאר ג'י זי.

הקאץ' הוא שכדי להיכלל בספרייה של וורדפרס, על תבנית לעמוד במספר כללים, החשוב ביניהם הוא רשיון השימוש – חייב להיות רשיון תואם GPL.

- – -

מפתח של תבנית שמשחרר אותה תחת רשיון תואם GPL אינו יכול:

• לאסור על הפצה מחדש של התבנית שלו
• לאסור על יצירת יצירות נגזרות, כגון תרגומים
• לחייב משתמשים בתבנית להציג קישור לאתר שלו

והמשמעות של זה היא ענקית.

כבר שנים שקיימים דיונים בנושא "קישור למפתח התבנית – על מה ולמה". מפתחי (ומתרגמי) התבניות טוענים בלהט שהתבנית מייצגת שעות רבות של עבודה, שיש בה אמנות, אומנות ויצירתיות, והמעט שיכול המשתמש לעשות זה לקשר בחזרה למי שטרח.

מהצד השני יש הטוענים שבלוג וורדפרס שעומד באינטרנט נשען על כתפי רבים, על וורדפרס, על לינוקס (שמורכבת עצמה מאלפי תת מאמצים כבירים מאת אנשים פרטיים), על mySQL, על PHP, על apache, על עשרות תוספים המותקנים במערכת – ומכולם, היחיד שזוכה לקישור שאסור להסירו הוא מפתח התבנית.

כעת על מפתח תבנית לשאול את עצמו – האם אפרסם ברשיון המגביל את המשתמשים שלי, ואיקנס בחשיפה נמוכה וחסם התקנה גבוה, או האם אשחרר ברשיון חופשי, המאפשר ליצירה שלי להתקיים ולהתפתח הן על ידי קלות ההתקנה, והן על ידי מתן מלוא האפשרויות לקהילה לעזור ולהשתתף בפיתוח התבנית.

- – -

מעניין לראות גם איך ישתלב במערכת החדשה עניין הלוקליזציה. רובם המוחלט של התרגומים של תבניות אינם מגיעים בחזרה למפתח המקורי.

כדי להקל על המשתמש הישראלי, על קהילת מתרגמי התבניות הישראלית לעבור באופן מלא לתרגום "נכון" – באמצעות קבצי rtl.css ובאמצעות תרגום מחרוזות של gettext – כמובן שעל מפתחי התבניות ברחבי העולם מצידם לעטוף את כל מחרוזות הטקסט שלהם כך שניתן יהיה לתרגם אותן. הדוגמה הכי טובה שאני יכול להציג כרגע היא תבנית P2 של אוטומטיק, שמגיעה עם עברית מהקופסה, ומי שיתקין אותה מוורדפרס בעברית 2.8, יקבל תבנית עברית בקליק אחד.

באחת ההזדמנויות שאלתי נציג תמיכה של ברק (כשהם עוד היו ברק) אם אפשר לסדר לי פינגים יותר נמוכים לאירופה.

פינג הוא מדד של זמן תגובה באינטרנט, והומצא על ידי בחור בשם Mike Muuss בדצמבר 1983 – הוא כתב 1000 שורות קוד במהלך ערב אחד, וקיבל על כך פרס על מפעל חיים. (להרחבה: ויקיפדיה, דף שלו על הנושא).

התגובה של התומך היתה שלא ניתן לתת לי עדיפויות כלשהן בשערי מדינת ישראל, מכיוון שאין לי כתובת IP קבועה. זה שיעשע אותי מאוד, מפני שכתובת הIP שלי לא השתנתה מאז חודש יולי 2006.

בשבוע שעבר, הגעתי הביתה באחד הערבים, וזיהיתי בעיות חמורות של פינגים גבוהים ומהירות העברת נתונים איטית לאתרים בתוך ישראל, בפרט לשרת שלי שמתארח ב012 בפתח תקווה. בדיקת traceroute העלתה שהנתונים שאני מעביר בין חיפה לבין פתח תקווה עוברים דרך שוודיה – כמו בימים הראשונים של האינטרנט בישראל, לפני IIX. לא טרחתי לדבר עם התמיכה – משתמשים מתקדמים באינטרנט כבר מזמן למדו שכשיש בעיות אמיתיות, שיחה עם התמיכה לא תעזור.

בפרט כשיש בעיה כזו חמורה – בטח יש להם עשרות לקוחות על הקו עם אותה בעיה. אחכה כמה שעות, וזה יעבור.

לאחר שעברו מספר ימים וכלום לא זז, במוצאי שבת האחרונים, החלטתי להתקשר לתמיכה של נטוויז'ן-ברק.

לאחר שהנציג שענה לי הצליח להבין איזה לקוח אני (הם כל פעם מוצאים את היוזר שלי בנטוויז'ן, שנטשתי לטובת ברק, ואז הם התאחדו), הוא החל להדריך אותי לקראת ניקוי המטמון של הדפדפן, למרות שבשום שלב לא טענתי שיש לי בעיות גלישה כלשהן. מילותיו המדויקות היו "תלחץ למעלה על כלים".

לאחר מכן הוא אמר שאין לו יותר מה לעשות, ולהתראות. התעקשות מסוימת הביאה אותי לתומך בכיר, ששלח אותי לבצע מספר בדיקות (גם גילה על הדרך שמהירות הגלישה שלי שרשומה אצלהם לא נכונה), ומיד הרגשתי שמדבר איתי מישהו עם נסיון – שישר הבין שאני כנראה מבין על מה אני מדבר כשאני מדבר איתו, והוא פשוט שאל אותי שאלות בסיסיות שקל לי להבין ולענות עליהן – "מה כתובת הIP שלך", "מה הMAC של המודם שלך" וכדומה.

מהר מאוד הוא שם לב שכתובת הIP שלי – אותה כתובת שיש לי כמעט שלוש שנים – נמצאת בתחום כתובות נטוש, שהחיבור שלי ללא חייגן הוא מהסוג הישן שכבר אין לאף אחד, ובכלל איך זה שעדיין יש לי אינטרנט.

לא השגנו נציג של הוט על הקו שיעזור לנו בlive, אז הוא שלח להם פנייה בכתב, ואמר לי שזה יסודר תוך 48 שעות לכל היותר.

כמובן ש48 שעות כלום לא קרה, הערב התקשרתי שוב, הנציג הראשון שענה לי דוקא היה בעניינים, הבין את המצב מתיעוד השיחות, ונדהם גם הוא לשמע כתובת הIP שלי, ובשיחה עם נציג הוט הוחלפה לי לאחר כבוד כתובת הIP, וכל בעיות הפינגים נפתרו.

- – -

מסקנות:

• תמיד להתעקש לדבר עם תומך בכיר אם התומך הראשוני לא נותן תשובות מספקות, או לא מבין שמדבר איתו לקוח ברמה גבוהה.
  • הערת אגב: להגיד להם "אני מבין בזה" או אפילו "העבודה שלי בחברה בינלאומית מוכרת היא להבין בדברים כאלה" לא עוזר, ואפילו מזיק.
• לא לוותר על שיחת ועידה עם נציג של ספק התשתית – בוזבזו לי יומיים שבהם לא יכולתי בפועל להשתמש באינטרנט הישראלי בגלל סעיף זה.
• מוזיקת ההמתנה של התמיכה שלהם חוזרת על עצמה בלופ של 20 שניות – קצר מדי!

שאלה שנשאלתי היום על ידי סטודנט – איזה מבין שני הקבצים של תרגיל בית 1 בשפות תכנות הוא העדכני יותר, PL Spring-2009 Ex1.pdf או PL Spring-2009 Ex1-1.pdf ?

את התשובה ניתן למצוא על ידי שימוש בתוכנה curl (התקנה באובונטו על ידי התקנת החבילה curl).

יש להריץ בשורת הפקודה את הפקודה:

$ curl --head http://webcourse.cs.technion.ac.il/234319/Spring2009/hw/WCFiles/PL%20Spring-2009%20Ex1.pdf

התוצאה:

HTTP/1.1 200 OK
Date: Wed, 01 Apr 2009 15:47:21 GMT
Server: Apache/1.3.37 Ben-SSL/1.57 (Unix)
Last-Modified: Sun, 29 Mar 2009 06:22:15 GMT
ETag: "a28035-185fc-49cf1397"
Accept-Ranges: bytes
Content-Length: 99836
Content-Type: application/pdf

ועבור הקובץ השני:

HTTP/1.1 200 OK
HTTP/1.1 200 OK
Date: Wed, 01 Apr 2009 15:50:07 GMT
Server: Apache/1.3.37 Ben-SSL/1.57 (Unix)
Last-Modified: Wed, 01 Apr 2009 07:25:56 GMT
ETag: "a28036-184c8-49d31704"
Accept-Ranges: bytes
Content-Length: 99528
Content-Type: application/pdf

סך הכל, ניתן לראות באופן חד משמעי שהקובץ עם הסיומת -1 הוא שעודכן אחרון. מידע זה נקרא הHeader של דף אינטרנט, והוא נשלח לדפדפן שלכם במהלך גלישה רגילה, ולא מוצג לעיניכם.

נדהמתי מהפרסומת החדשה של אורנג' – פייסבוק, טוויטר, יוטיוב וג'ימייל בפורטל הסלולרי של אורנג'!

חבילת הגלישה של אורנג' שאני מנוי אליה בנויה כך – הפורטל הסלולרי של אורנג' ללא הגבלה (יש לבחור באפשרות Portal 3G במכשיר הנוקיה) ואינטרנט רגיל 200 מגה-בייט לחודש, כשצריכה מעל לכך מחוייבת במחיר גבוה במיוחד.

לכן שמחתי על האפשרות החדשה שיש לי כביכול – העלאת סרטים ליוטיוב על חשבון הפורטל שאינו מוגבל מהמכשיר הסלולרי. זוהי אפשרות שאין לי כרגע, מכיוון שסרטון אחד באורך של כחמש דקות יכול בקלות להגיע לכדי כ15 מגה בייט.

בירור באותיות הקטנות של הפורטל של אורנג' העלה שהגלישה לאתרים החיצוניים שהקישורים אליהם מופיעים בפורטל הסלולרי יחויבו לפי תעריף אינטרנט רגיל, למרות שהגלישה אליהם התבצעה דרך הפורטל.

למעשה השירות החדש היחיד שאורנג' נותנים כאן, ומפרסמים בראש חוצות, הוא השמת תשעה לינקים בפורטל שלהם. בשביל תשעה לינקים שלא נותנים שום דבר חדש לא צריך לפרסם בערוץ 2 ו10, על אחת כמה וכמה כשנותנים לינק ליוטיוב, אתר שצורך רוחב פס גבוה במיוחד, ויכניס לכיסיה של אורנג' בודאי כמה עשרות אלפי שקלים בחיוב המפתיע שיקבלו לקוחותיה התמימים בחודש הקרוב.

עם לינוקס התחלתי בערך בכיתה י"א. התקנתי Mandrake על המחשב שלי, ושיחקתי איתו קצת. לא יצא מזה הרבה (בעיקר כי לא הצלחתי לקמפל את הדרייברים של המודם 56K שלי), אבל הבסיס נשתל.

אחרי הצבא, כשהתבקשתי לעזור בהתקנת Asterisk הדפסתי Cheat Sheet וצללתי לתוך העניינים. באותה הזדמנות גם למדתי PHP וקצת על ניהול שירותים בלינוקס.

ככה הכרתי מחדש את לינוקס, וכשקיבלתי לפטופ ענתיק עם פנטיום 3 600 מגהרץ היה לי ברור שאני מתקין עליו רק אובונטו במקום החלונות 98 שהיה עליו.

כשהגעתי לטכניון, לקח לי כמה שבועות להסגר על שיטת הלימוד שלי, עד שגיליתי שהכי כיף וקל לי ללמוד בחוות הלינוקס בבניין מדעי המחשב, שם מותקנת אובונטו על כ40 עמדות, ואחרי כחצי שנה של ישיבה יומיומית, במהלכה התברר למנהלי החווה שאני קצת יודע במה עניינים אמורים, הוצע לי להחליף אותם בתפקיד.

לאחר שצברתי כמה חודשי נסיון בחוות הלינוקס, הוצע לי לסייע בהעברת מעבדת SSDL מחלונות XP לאובונטו.

אחרי מספר חודשים נוספים, קיבלתי שיחת טלפון ממרצה בפקולטה למדעי המחשב שהכיר אותי במהלך העבודה בSSDL, ועכשיו עובד בגוגל בשנת השבתון שלו, שבה הוא הציע לי לעבוד בגוגל.

שלחתי קורות חיים, עברתי מספר ראיונות, ובשבוע הבא אתחיל לעבוד בגוגל, במשרת סטודנט ששמתי עליה עין כבר באוגוסט 2007, כשראיתי אותה אצל שליו בן ארי – בתרגום חופשי אפשר לקרוא לזה מתמחה טכני, תמיכה במחשבים שולחניים ואבזרים.

אנסה בעתיד לפרט ככל שיתאפשר לי על האתגרים שעומדים בפניי בעבודה, ועל פתרונות מעניינים שאפתח, ולהישאר כמה שיותר אובייקטיבי.

לצערי בזמן האחרון, ובפרט במהלך סמסטר חורף האחרון, השקעתי את כל מרצי וזמני בלימודים אל תוך הלילה, וכמות הכתיבה בבלוג זה התדרדרה לרמות בלתי נסלחות של חוסר פעילות. מי שבינתיים מתעניין במעשי היותר חסרי משמעות ויומיומיים מוזמן לקרוא את עדכוניי בטוויטר.

בעקרון בא לי להצביע מרצ.

אבל מתחיל להסתמן שאולי קדימה תעקוף את הליכוד. ממש קרוב.

אני כבר שבוע מטיף לאנשים שהם צריכים להצביע למי שיעשה להם טוב, לא למי שיעשה רע למישהו אחר.

אם אפשר ליצור מצב שבו נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, האם זה שווה זניחת עקרונות?

מחשבות ראשונית שיש לי בנושא:

במוצרי קוד פתוח, תפיסת האבטחה היא דו כיוונית – מצד אחד, ניצור מוצר מאובטח יותר, מפני שאנו יודעים שפרצות שנשאיר יהיו חשופות לעיני כל.

מצד שני, הקהילה מחפשת באופן אקטיבי אחר פרצות, ועוזרת לנו לסגור אותן.

כיצד ניתן ליישם את השיטה על אבטחת מתקנים?

התפיסה לגבי מתקנים בטחוניים היא שאסור לחשוף את המבנה הפנימי שלהם, אסור לצלם אותם, הם לא יופיעו במפות וכד' – זאת כדי לא לחשוף פרצות פוטנציאליות.

התפיסה הרווחת לגבי אבטחת מתקנים בטחוניים היא שיש לשנות את השגרה כל הזמן – וכך נעביר את הפרצות שלנו ממקום למקום.

בנוסף, לא תמיד יש את האפשרות להיות 100% חסינים, משיקולי עלות, כח אדם וכד'.

האם ניתן להגיע למצב שבו פלוני, בעל מפעל, יכול לחשוף לציבור את מבנה המפעל, את מיקום החדר עם הכספת, ואת פירוט אמצעי האבטחה שלו, מתוך ידיעה שהוא מאובטח ב100%, ואם לא אז הקהילה תעזור לו למצוא את הפרצות שלו ולסגור אותן?

לא יצא לי לראות לאחרונה סרטים, מחוסר זמן. האחרון שראיתי היה לקרוא ולשרוף, שהשאיר עלי רושם די טוב.

עונות רוב הסדרות בארה"ב לקראת סיום, נמלטים די יוצאת משליטה אחרי עונה מבולבלת, בעוד גיבורים שהתחילה ביריות לכל הכיוונים בשלושה צירי זמן שונים דוקא מוצאת כיוון די סבבה.

בשבוע שעבר שודר הפרק האחרון אי פעם של המגן, כשהפרק הלפני אחרון היה מופת של טלויזיה, נפלא באיכותו, והפרק האחרון נתן טון מינורי ומוסר השכל די ברור – הפשע לא משתלם.

במוזיקה אין הרבה מה לדווח, לאחרונה יצאה המהדורה המיוחדת של ג'וני קאש בכלא פולסום, כולל הופעה שלמה שלא פורסמה עד עכשיו. למעשה די ברור למה הופעה זו נשארה במחסנים – ג'וני שלנו סיים את יום ההופעות כמעט נטול קול לגמרי, עייף ושוכח את מילות השירים לפרקים, ואפילו הספונטניות הנפלאה שלו נפגמת כשהוא חוזר על אותן בדיחות (These water ran out of Luther's boots, Dirty minds…).

ג'ון הנרי הוא אגדת עם אמריקאית, על פועל שחור שעבד בהנחת מסילות ברזל, והוחלף על ידי מכונה, למרות שניצח את המכונה בתחרות אחד על אחד. זהו גם השם שקיבלה מערכת בינה מלאכותית בפרק של שבוע שעבר של The Sarah Connor Chronicles, באירוניה מסוימת.

Johnny Cash – In Folsom Prison (Legacy Edition) – The Legend Of John Henry's Hammer

[קובץ אודיו לשמיעה על השרת]

בעקבות המשבר הכלכלי – מכירות הלוף בארה"ב עולות בסדרי גודל דו ספרתיים.