הערב שודר בערוץ שמונה, במסגרת משבצת “שבת ישראלית” הסרט דובר האנגלית בהפקתו של ג’יימס קמרון על מערת הקבורה של ישו.
<פותח סטופר>
לפי הסרט, בשנת 1980, בזמן עבודות בנייה בשכונת תלפיות בירושלים, נמצאה מערת קבורה. במערה היו עשר גלוסקמאות, שעל חלק מהן היו הכיתובים “ישוע בר יוסף”, “מריה”, “מרימנה מרה”, “יוסה” ו”יהודה בר ישוע”. על פי ממצאי די אנ איי מרימנה אינה חלק מהמשפחה, דבר חריג בחלקות קבורה משפחתיות. כמו כן, חסרה גלוסקמה אחת, שמתאימה בממדיה ובהרכבה הכימי לזו שהציג לפני מספר שנים עודד גולן, שכתוב עליה “יעקב בר יוסף”.
הסיכויים שזו אינה משפחתו של ישו על פי הצטברות השמות היא אחד לשישים אלף.
כמו כן בפתח המערה היה סמל שלא מוכר לארכיאולוגים, אך ניתן למצוא אותו על קברים של אחרים ממאמיני ישו מתקופת המאה הראשונה לספירה.
המדענים מפקפקים בכך שזה באמת ישוע מנצרת, למרות שאין להם בעיה להכיר בגלוסקמאות אחרות כסלבריטאי התקופה.
במאי הסרט וצוות הצילום אפילו מצאו את המערה בגינה בשכונת תלפיות, וצילמו בפנים.
<סוגר סטופר>
כתיבת הדברים האלה אורכת ארבע דקות נקודה 48. קריאתם ודאי כשמינית הזמן. לשמחה יעקובוביץ’, במאי הסרט, לוקח שעתיים להציג את הפרטים.
זה כמו לראות סרט מתח בנושא השקיית גינה. אין שום קשר בין טון הקריינות ואוירת “הנה אנחנו מורידים לישו את התחתונים” לבין מה שקורה על המסך, ונוצרת הרגשה שכל ההמולה באה להסתיר את החורים בעלילה, שעליהם (”כל החוקרים בעולם טוענים שהצלב כסמל הנצרות הגיח רק במאה הרביעית, אבל אולי משפחת ישו השתמשה בו כסמל!”) דווקא מדלגים ממש במהירות.
בסופו של דבר, הסרט יצליח לשכנע גם את בנדיקטוס וכל חשמני הותיקן שישו לא רק קבור בירושלים, אלא אפילו מילותיו האחרונות היו “בא לי אשתנור עם מעורב! אבל לא גדול, כואבת לי הבטן כי מריה מגדלנה עשתה לי אבו יויו! ותביא לי מציצה לקינוח!” וזאת בעיקר בזכות העובדות שהסרט מציג, לא בגלל צורת ההגשה המלאה בחשיבות עצמית. שמחה, על כובעו הבלתי קשור לכלום, ממלא את המסך יותר ממחצית הסרט.
ניוזפלאש - אתה לא מייקל מור.
- - - -
תגובות אחרונות