לא יצא לי לראות לאחרונה סרטים, מחוסר זמן. האחרון שראיתי היה לקרוא ולשרוף, שהשאיר עלי רושם די טוב.

עונות רוב הסדרות בארה"ב לקראת סיום, נמלטים די יוצאת משליטה אחרי עונה מבולבלת, בעוד גיבורים שהתחילה ביריות לכל הכיוונים בשלושה צירי זמן שונים דוקא מוצאת כיוון די סבבה.

בשבוע שעבר שודר הפרק האחרון אי פעם של המגן, כשהפרק הלפני אחרון היה מופת של טלויזיה, נפלא באיכותו, והפרק האחרון נתן טון מינורי ומוסר השכל די ברור – הפשע לא משתלם.

במוזיקה אין הרבה מה לדווח, לאחרונה יצאה המהדורה המיוחדת של ג'וני קאש בכלא פולסום, כולל הופעה שלמה שלא פורסמה עד עכשיו. למעשה די ברור למה הופעה זו נשארה במחסנים – ג'וני שלנו סיים את יום ההופעות כמעט נטול קול לגמרי, עייף ושוכח את מילות השירים לפרקים, ואפילו הספונטניות הנפלאה שלו נפגמת כשהוא חוזר על אותן בדיחות (These water ran out of Luther's boots, Dirty minds…).

ג'ון הנרי הוא אגדת עם אמריקאית, על פועל שחור שעבד בהנחת מסילות ברזל, והוחלף על ידי מכונה, למרות שניצח את המכונה בתחרות אחד על אחד. זהו גם השם שקיבלה מערכת בינה מלאכותית בפרק של שבוע שעבר של The Sarah Connor Chronicles, באירוניה מסוימת.

Johnny Cash – In Folsom Prison (Legacy Edition) – The Legend Of John Henry's Hammer

[קובץ אודיו לשמיעה על השרת]

אחד ההבדלים בין צפייה באירוע ספורט כגון משחק כדורגל או כדורסל, לבין צפייה באירוע ספורט וירטואלי, הוא שיטת הצפייה.

בעוד במשחק כדורגל אנו תלויים בבמאי וצוות צלמים שיתפסו עבורנו את ההתרחשות, משחק מחשב ניתן לראות ולהקליט כסביבה תלת ממדית מלאה, שכל צופה יכול לשוטט בה כרצונו ולראות את המהלכים מכל זוית שבה יחפוץ, כשמערכת המשחק שלו מייצרת עותק זהה למקור על המקום.

אין ספק כמובן, שכל אוהד כדורגל היה רוצה לקבל את האפשרות להתמקם על הדשא ולראות את גמר היורו מכל זוית אפשרית.

מסתבר שהטכנולוגיה שתאפשר את זה מתקרבת.

להקת Radiohead פרסמה קליפ לשיר House of cards שלא צולם באמצעים מסורתיים כגון מצלמות ותאורה, אלא הוקלט על ידי לייזרים מהירים, כך שסצינות שלמות נרשמו כאוסף של נקודות במרחב תלת מימדי – אוסף שניתן לאחר מכן לראות מכל כיוון וזוית, לצבוע, ולתמרן כרצון הבמאי.

סרטון יוטיוב:

בשיתוף גוגל, שוחררו לא רק הקליפ הסופי, אלא גם חומרי הגלם – אוסף כל אותן נקודות במרחב, אשר יוצרות יחדיו את ראשו של תום יורק, רחוב בפלורידה, ועוד כמה סביבות שכיף לשחק בהן, כשכל זה נמצא כאן, ובקוד פתוח כך שבקרוב נראה בערוץ של הקליפ ביוטיוב כל מיני פיתוחים מוזרים כמו שרק ביוטיוב יכולים לעשות, כגון תום יורק דורש שנעזוב כבר את בריטני.

באשר לקליפ עצמו – התוצאה הסופית, יש להדגיש, די מעפנה, והקליפ די מכוער. יחד עם זאת מדהים אותי שאני יכול לסובב את ראשו של תום יורק בזמן שהוא שר, ותיאורטית לראות מכל זוית שבא לי איך עצמות הלחיים שלו זזות בזמן שהוא עושה ליפ-סינקינג מול צלחת לייזרים שמסתובבת לו מול הפנים, ואני חושב על זה כעל צפייה בפעם הראשונה בטלויזיה שחור לבן, תוך כדי שאני מדמיין איך תהיה הצפייה במסך HD.

מעניין לחשוב על יישומים יותר רחבים לגרסאות יותר מתקדמות של טכנולוגיה כזו – מספר צלחות כאלה בגובה 20 מטר מעל מגרש כדורגל, בהצלבה זריזה עם צילומי וידאו, יאפשרו לנו לראות משחק כדורגל מכל מקום על המגרש בהדמיה תלת ממדית מלאה (אפילו אם לא בזמן אמת, בשנים הראשונות). גרסת מיני שיושבת באופן תמים על שולי כובע תיתן לנו בסוף כל יום הדמייה מלאה של כל מה שקרה סביבנו באותו יום.

מי צריך וידאו מהחתונה כשאפשר להציב את עצמנו בתוך החופה? להפיק צילום של רגל החתן נוחתת, מנקודת המבט של הכוס.

העתיד מתקרב במהירות רבה מדי, נותר לראות אם האנשים מסתגלים לקצב ההתפתחות של הטכנולוגיה.

אי שם בגן החיות האקומוזיאוני של מונטריאול, ישנו דורבן שרוצה לברוח.

התוצאה לפניכם.

היה היה ילד שלא רצה לאכול.

בימוי והפקה – רותם ריהן.

פאטון אוסוולט, השחקן שמשחק את קולה של הדמות הראשית ברטטוי, חולק בפורום aspecialthing.com כמה תובנות פנימיות מההפקה – במיוחד דברים קטנים שכדאי לשים לב אליהם:

• The floor of the kitchen. Warped and bent — it's got a biography of hot things spilled on it, cold winters, scrubbings, more spills, etc. Also, check out the scuff marks where the freezer door's been opened and closed over the decades.
• When I hug Django and Emile (my father and brother, played by Brian Dennehy and Pete Sohn) Brad Bird really hugged me when I said the lines.
• Remy's little rat heart beating like a triphammer after he runs away from Linguini, and then pauses to look back. Look at his chest.

הערב שודר בערוץ שמונה, במסגרת משבצת "שבת ישראלית" הסרט דובר האנגלית בהפקתו של ג'יימס קמרון על מערת הקבורה של ישו.

<פותח סטופר>
לפי הסרט, בשנת 1980, בזמן עבודות בנייה בשכונת תלפיות בירושלים, נמצאה מערת קבורה. במערה היו עשר גלוסקמאות, שעל חלק מהן היו הכיתובים "ישוע בר יוסף", "מריה", "מרימנה מרה", "יוסה" ו"יהודה בר ישוע". על פי ממצאי די אנ איי מרימנה אינה חלק מהמשפחה, דבר חריג בחלקות קבורה משפחתיות. כמו כן, חסרה גלוסקמה אחת, שמתאימה בממדיה ובהרכבה הכימי לזו שהציג לפני מספר שנים עודד גולן, שכתוב עליה "יעקב בר יוסף".

הסיכויים שזו אינה משפחתו של ישו על פי הצטברות השמות היא אחד לשישים אלף.

כמו כן בפתח המערה היה סמל שלא מוכר לארכיאולוגים, אך ניתן למצוא אותו על קברים של אחרים ממאמיני ישו מתקופת המאה הראשונה לספירה.

המדענים מפקפקים בכך שזה באמת ישוע מנצרת, למרות שאין להם בעיה להכיר בגלוסקמאות אחרות כסלבריטאי התקופה.

במאי הסרט וצוות הצילום אפילו מצאו את המערה בגינה בשכונת תלפיות, וצילמו בפנים.

<סוגר סטופר>

כתיבת הדברים האלה אורכת ארבע דקות נקודה 48. קריאתם ודאי כשמינית הזמן. לשמחה יעקובוביץ', במאי הסרט, לוקח שעתיים להציג את הפרטים.

זה כמו לראות סרט מתח בנושא השקיית גינה. אין שום קשר בין טון הקריינות ואוירת "הנה אנחנו מורידים לישו את התחתונים" לבין מה שקורה על המסך, ונוצרת הרגשה שכל ההמולה באה להסתיר את החורים בעלילה, שעליהם ("כל החוקרים בעולם טוענים שהצלב כסמל הנצרות הגיח רק במאה הרביעית, אבל אולי משפחת ישו השתמשה בו כסמל!") דווקא מדלגים ממש במהירות.

בסופו של דבר, הסרט יצליח לשכנע גם את בנדיקטוס וכל חשמני הותיקן שישו לא רק קבור בירושלים, אלא אפילו מילותיו האחרונות היו "בא לי אשתנור עם מעורב! אבל לא גדול, כואבת לי הבטן כי מריה מגדלנה עשתה לי אבו יויו! ותביא לי מציצה לקינוח!" וזאת בעיקר בזכות העובדות שהסרט מציג, לא בגלל צורת ההגשה המלאה בחשיבות עצמית. שמחה, על כובעו הבלתי קשור לכלום, ממלא את המסך יותר ממחצית הסרט.

ניוזפלאש – אתה לא מייקל מור.

- – - -

הורדה לצורך סקירה.

הקומיקס מול הסרט – יש לקלוק כדי לראות את הפריים המלא.

על הסרט 300 (הורדה) דיברתי כבר לקראת חג הפורים, אבל ראיתי אותו רק אתמול.

השאלה הנשאלת, אם אחשוורוש הביא איתו לוחמים מכל רחבי האימפריה, האם היו יהודים שנלחמו במעבר תרמופילאי נגד לוחמי עלית ספארטנים, או שמא היינו עסוקים בהריגת 300 אלף פרסים?

תאילנד – פועלים זרים, חופים מדהימים, אוכל חריף וזנות ילדים:

וגם טוני ג'ה!

תאילנד – לא רק מה שחשבת.

ראשית, תודה לכל הפונים בעקבות פנייתי משלשום.
למי שעוד מתלבט – היומן פתוח והיד רושמת.

שנית – אף אחד לא פתר את החידה מאותו פוסט ממש, מאכזב.

שלישית – לגולש מאירן שהגיע לכאן מחיפוש בגוגל בעברית, תמסור ד"ש לקצין המודיעין שלך, תגיד לו שיש לנו חשבון לא סגור.

- – - – - – - – - – -

מאז ומתמיד הרגשתי שיש לי חוש – מין יצר שיודע מראש איזה שירים אני עומד לשמוע בזמן הקרוב. אני עוסק בענייני, ופתאום עולה לי לראש איזה שיר לא קשור שלא שמעתי ממזמן. כמה שעות אחרי זה אני שומע את השיר.

מין זמזום נבואי כזה, שתמיד נבלע ברעש לבן של "צירוף מקרים".

היום התעוררתי הפוך לגמרי, עם קצת לחץ מכל מני דברים – ופתאום באה לי מחשבה, בשביל להירגע ניגשתי לאורגן וניגנתי כמה תווים שעלו לי לראש – יצא לי ride of the valkyres של ואגנר. ושיהיה ברור – אני לא ממש יודע לנגן על אורגן – באינסטינקט יצאו לי תווים נכונים, בערך.

זה בא לי כמו רעם ביום אביב.

במקרה אחר כך הדלקתי ערוץ שמונה בזמן ששתיתי קפה, והיה בשידור חוזר את "זעזוע מוח" בהנחיית ריצ'רד האמונד. באיזשהי סצינה הם שפכו שם נפאלם על משהו – ואתם יודעים מה זה אומר ששופכים נפאלם:

[קובץ אודיו לשמיעה על השרת]

מאז אני לא רגוע.

במהלך התנ"ך ניתן לסמן שלוש תקופות בשושלת שמתחילה באדם וחוה, ונגמרת בצפריר:

1. ה"אנושות" (אנוש הוא בערך נכד של אדם, אבל זה מספיק טוב לצורך העניין), מרגע הבריאה ועד מצרים.
2. עם ישראל – שמות א':
   

   וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה

3. היהודים, החל ממגילת אסתר:
   

   אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי

מרדכי היהודי, אשר קרוי על שם האל מורדוך, שמע על תחרות "מלכה נולדה", ורשם את בד דודתו הדסה, שזכתה מהר מאוד, והתארגנה על השם "אסתר", שגם הוא "עברי למהדרין", ובכלל לא קשור לאלה אישתאר.

ראש הממשלה באותה תקופה, היה מושחת. היתה לו תוכנית זדונית – להרוג את כל היהודים!

אסתר שלנו טיפלה בעניין, העבירה את החומר המודיעיני למלך אחשורוש, והוא כבר הוציא להורג את המן, ועל הדרך את כל ילדיו.

מפה לשם, אסתר כבר בעניינים – סידרה לבן דוד שלה אחלה ג'וב – ראש הממשלה החדש.

בסופו של דבר הכל יצא טוב, כי המן היה מזרע עמלק – ומצווה עלינו לבצע ג'נוסייד בעמלק.

אם כבר דיברתי על אחשורוש…

הסרט 300 (הורדה), על פי נובלה גראפית של פרנק מילר (סין סיטי), מתאר את הקרב עקוב הדם והאברים בין צבא אחשורוש (מימין, מתחנגל) לבין כוחות ספארטה (מצד שמאל, עם צמות וספידו, מתחנגל).

אני ממליץ בפה מלא על הורדת התכנית קצרה/מאחורי הקלעים/טריילר בהפקת HBO, עשו שם עבודה מרשימה מאוד.
בין השאר, הבמאי העביר את עצמו שמונה שבועות של אימוני כושר מפרכים יחד עם השחקנים שמשחקים את כוחות ספארטה, כצעד בונה אמון. כל העניין נתן לשחקנים גיבוש ורוח קרב שמשפיעה על צילומי סצינות הקרב, וגם פיתח להם כושר חבל על הזמן.

חג שמח ומבדח!