אחד ההבדלים בין צפייה באירוע ספורט כגון משחק כדורגל או כדורסל, לבין צפייה באירוע ספורט וירטואלי, הוא שיטת הצפייה.

בעוד במשחק כדורגל אנו תלויים בבמאי וצוות צלמים שיתפסו עבורנו את ההתרחשות, משחק מחשב ניתן לראות ולהקליט כסביבה תלת ממדית מלאה, שכל צופה יכול לשוטט בה כרצונו ולראות את המהלכים מכל זוית שבה יחפוץ, כשמערכת המשחק שלו מייצרת עותק זהה למקור על המקום.

אין ספק כמובן, שכל אוהד כדורגל היה רוצה לקבל את האפשרות להתמקם על הדשא ולראות את גמר היורו מכל זוית אפשרית.

מסתבר שהטכנולוגיה שתאפשר את זה מתקרבת.

להקת Radiohead פרסמה קליפ לשיר House of cards שלא צולם באמצעים מסורתיים כגון מצלמות ותאורה, אלא הוקלט על ידי לייזרים מהירים, כך שסצינות שלמות נרשמו כאוסף של נקודות במרחב תלת מימדי - אוסף שניתן לאחר מכן לראות מכל כיוון וזוית, לצבוע, ולתמרן כרצון הבמאי.

סרטון יוטיוב:

בשיתוף גוגל, שוחררו לא רק הקליפ הסופי, אלא גם חומרי הגלם - אוסף כל אותן נקודות במרחב, אשר יוצרות יחדיו את ראשו של תום יורק, רחוב בפלורידה, ועוד כמה סביבות שכיף לשחק בהן, כשכל זה נמצא כאן, ובקוד פתוח כך שבקרוב נראה בערוץ של הקליפ ביוטיוב כל מיני פיתוחים מוזרים כמו שרק ביוטיוב יכולים לעשות, כגון תום יורק דורש שנעזוב כבר את בריטני.

באשר לקליפ עצמו - התוצאה הסופית, יש להדגיש, די מעפנה, והקליפ די מכוער. יחד עם זאת מדהים אותי שאני יכול לסובב את ראשו של תום יורק בזמן שהוא שר, ותיאורטית לראות מכל זוית שבא לי איך עצמות הלחיים שלו זזות בזמן שהוא עושה ליפ-סינקינג מול צלחת לייזרים שמסתובבת לו מול הפנים, ואני חושב על זה כעל צפייה בפעם הראשונה בטלויזיה שחור לבן, תוך כדי שאני מדמיין איך תהיה הצפייה במסך HD.

מעניין לחשוב על יישומים יותר רחבים לגרסאות יותר מתקדמות של טכנולוגיה כזו - מספר צלחות כאלה בגובה 20 מטר מעל מגרש כדורגל, בהצלבה זריזה עם צילומי וידאו, יאפשרו לנו לראות משחק כדורגל מכל מקום על המגרש בהדמיה תלת ממדית מלאה (אפילו אם לא בזמן אמת, בשנים הראשונות). גרסת מיני שיושבת באופן תמים על שולי כובע תיתן לנו בסוף כל יום הדמייה מלאה של כל מה שקרה סביבנו באותו יום.

מי צריך וידאו מהחתונה כשאפשר להציב את עצמנו בתוך החופה? להפיק צילום של רגל החתן נוחתת, מנקודת המבט של הכוס.

העתיד מתקרב במהירות רבה מדי, נותר לראות אם האנשים מסתגלים לקצב ההתפתחות של הטכנולוגיה.

הפסקת חשמל נרשמה ברחבי העיר חיפה, הלילה (בין שלישי לרביעי) בין השעות אחת וחצי לאחת וחמישים.

בתמונה: חושך.

לא התקבלה תגובת דובר צה”ל.

סבלנות, לא שכחתי אתכם.

- - - -

מיקום: Grounds For Sculpture, ניו ג’רזי.
חולצה:  Homework Evidence, ת’רדלס.

אתמול ראיתי נשר גורר דביבון על הקרקע.

- - -

ואין לי תמונה של זה, מפני שגנבו לי את המצלמה.

- - -

לא מצאתי את הגנב או את  המצלמה. מביאים לי חדשה.

- - -

ובשביל ביטוח הנסיעות אני צריך להתלונן אצל השריף.

[קובץ אודיו לשמיעה על השרת]

ניק טושס, חוקר מדופלם, שמעיד על עצמו שאיתר בעבר אוצרות אבודים ופיענח טקסטים עתיקים תוך השגת תואר במרמה מהותיקן כדי לחדור לארכיבים, מספר בואניטי פייר כיצד במשך כשנה ניסה לאתר איפה צולם הדסקטופ שלו.

I look over from the couch at the new 19-inch analog TFT-LCD flat-screen monitor delivering an 800-to-1 contrast ratio, 260 cd/m2 brightness, 1280 x 1024 resolution, 170/170-degree viewing angle, and a scanning frequency of 30–81 kHz horizontal and 56–75 Hz vertical, or so I’m told.

What I see are the green hills, blue sky, and stratocumulus and cirrus clouds of the Napa County bitmap landscape called Bliss, the Microsoft Windows XP default desktop wallpaper. It looks like an invitation to suicide on a Sunday afternoon.

“Can you change that thing?”

The computer guy goes into the settings. I look again and see a rustic path carpeted with beautiful autumn leaves from big old maple trees that bow, lush and dreamy, overhead. That’s more like it. And it’s also the beginning of a certain madness.

לרובנו, שמשתמשים בחלונות XP, יש אותו על המחשב, את הסתיו המלכותי.

אבל רק הוא, ניק טושס, רצה לדעת איפה צולמה התמונה, ואם אפשר גם לעבור לגור שם זה בכלל יהיה טוב.

את המחקר הוא התחיל על ידי כך ששאל את ווינדוז.

לחיצה על הכפתור הימני הקפיצה אפשרות “מה זה?”. “או, זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת” חשב ניק התמים, שעוד היה בשלב שהוא מאמין למה שמערכת חלונות אומרת על עצמה, על פעולות שמומלצות לעשות במחשב, ודפדפנים שמומלצים לגלישה.
המערכת אמרה לו שהקובץ הוא “Theme File”. כששאל את העזרה של חלונות מה זה, הוא נענה “Check your spelling”.

כשהתחזה לעיתונאי ושאל את מייקרוסופט, הם פשוט לא הסכימו להגיד לו.

מישהו אמר לו שזה “מרגיש” כמו ורמונט. אז הוא התקשר לורמונט.

ככה הוא המשיך לחקור מסביב לגלובוס, עם מיילים ומוטיבציה, הוא הוכיח שאפשר למצוא את סופה של הקשת בענן.
הוא לא התייאש אפילו כשהוא מצא את הצלם, וזה אמר לו שאין לו מושג.

הסוף, סוף טוב:

אני ממליץ לכל אחד שנוסע מטורונטו למפלי הניאגרה, לעשות שם עצירה בדרך.היה יכול להיות מעניין לראות בפליקר עשרות שחזורים של הדסקטופ, אבל כנראה שלא הרבה מודעים לעניין.

ו, אמורה להיות כאן פואנטה.

[דרך קוטקה]

ולווט מזועזעת מהכותרת “רמטכ”ל המלחמה הבאה”, ואני מסכים איתה. זו קונספציה נוראית.

לפני שנה וחצי, הייתי בסדרת חינוך בירושלים, ובהר הרצל צילמתי את התמונה הזו, שמראה את החלקה הטרייה בבית העלמין הצבאי.

בשורה של הקבר האחרון לא טרחו לשתול דשא. חבל, הרי עוד מעט תהיה מלחמה, וחיילים ימותו, למה לבזבז דשא?

-סבתא, יש לך פטיפון?

-בטח, הנה פה למעלה, תוריד את זה זה בטח לא עובד קח תתקן את זה.

זה הדבר הכי רטרו שראיתי בחיים שלי!
באותו רגע כשהרמתי את המכסה היה לי ברור שגם אם זה לא מנגן, אני תולה את זה כמו שזה על הקיר.

הרמקול פנימי ובא כחלק מהפטיפון, שמוגבר על ידי שפופרות ואקום שצריכות להתחמם.

נתנו להם זמן להתחמם, שמנו תקליט שהיה לסבתא (גאולה גיל שרה שירים לאחר מלחמת ששת הימים), וזה לא מסתובב. סיבוב ידני נותן צליל - כך שאת כל תחום ההגברה זנחתי, וניגשתי למשימה, לברר למה זה לא מסתובב, ואיך אפשר לסדר את זה.

ראשית, צריך לפרק את כל הקונסטרוקציה:

במהלך הפירוק גם עקפתי את המתג שמפסיק את הסיבוב של הצלחת בזמן שהמחט נחה - לא צריך ניתוקים כרגע:

לאחר מכן, פירקתי את המנוע הקטן - אבא שלי ניסה להסביר לי שמנועים חשמליים פשוט לא עובדים אחרי 50 שנים, אבל סברתי אחרת.
אחרי הפרדה בכח של שלל הרכיבונים, אותרה גולת גריז קדמונית שהתגבשה לכדי דונג. לאחר כעשר דקות של מאבק, זה יצא, ושמתי שם קצת גריז, מהגריז שיש לנו בבית מאז שדוד שלי דפק את זה מהספינה שלו קצת לפני מלחמת יום כיפור.

עוד איזה שעתיים של מריבות, ולבסוף הסתבר שהמתג שהוצאתי מהמקום בזמן הפירוקים ולא החזרתי, היה נותן קונטרה על המכניקה של המחט, והיה קריטי בחיבור שבין המנוע לצלחת.

אז חיברתי חוט לבן במקומו, וצריך למשוך אותו כדי שיסתובב - אבל זה הסתובב!

שמח וטוב לבב, שמתי אידית פיאף על הצלחת, וצילמתי כדי שכולנו נראה (רמז, אין פה סוף טוב, ושימו לב ליד שמושכת את החוט):

[youtube="http://www.youtube.com/watch?v=rkClHkNQSV0"]

מסתבר שאיבדתי איזה חלק קטן שגרם לבורג שבתחתית הצלחת להחזיק אותה במקום באופן שבו היא גם יכולה להסתובב. מה שקורה כרגע זה שהסיבוב עם כיוון השעון הולך ונועל את האום על הבורג, וזה לא מסתובב.

ועוד שלוש שעות אני על האוטובוס לירושלים.

המשך יבוא!

צעד נוסף בדרך למימוש החזון: פליקר עכשיו נותנים דרך נוחה להציב תמונות על מפה, ולחפש תמונות דרך המפה. בנוסף יש אפשרות נוחה להמיר תגיות גיאוגרפיות קיימות לג’אוטאגים.

כמו כן, מאוד נוח להוסיף מידע גאוגרפי לתמונות קיימות - מאוד נוח כל עוד זה בארה”ב. הממשק פועל דרך יאהו! מפות, כשבישראל מדובר במפה לא מדוייקת שכוללת בעיקר גבולות, ובתמונות לווין ברזולוציה נמוכה.
ולך תזכור עכשיו איפה בדיוק צילמת משהו…
אז משתמשים בגוגל ארת’, רוב הארץ כבר ברזולוציה יחסית גבוהה שם, ואז צריך להשוות לתמונה של יאהו… זה מאוד קשה. עוד דבר, יאהו צילמו בחורף, וגוגל צילמו בקיץ. זה דבר שמוסיף בונוס ויזואלי, אבל מקשה עוד יותר על ההשוואה.

מישהו מזהה פה את שמורת החולה? יכול למצוא איפה המגדל?

בסוף הצלחתי

עוד דבר: אני מתלבט אם להוסיף תגיות לתמונות שצילמתי בבסיסים צבאיים… זה ממש יקל על בטחון שדה למצוא תמונות שצולמו בבסיסים אם יש תמונה על השובר גלים של חיל הים, לא?