אחד ההבדלים בין צפייה באירוע ספורט כגון משחק כדורגל או כדורסל, לבין צפייה באירוע ספורט וירטואלי, הוא שיטת הצפייה.

בעוד במשחק כדורגל אנו תלויים בבמאי וצוות צלמים שיתפסו עבורנו את ההתרחשות, משחק מחשב ניתן לראות ולהקליט כסביבה תלת ממדית מלאה, שכל צופה יכול לשוטט בה כרצונו ולראות את המהלכים מכל זוית שבה יחפוץ, כשמערכת המשחק שלו מייצרת עותק זהה למקור על המקום.

אין ספק כמובן, שכל אוהד כדורגל היה רוצה לקבל את האפשרות להתמקם על הדשא ולראות את גמר היורו מכל זוית אפשרית.

מסתבר שהטכנולוגיה שתאפשר את זה מתקרבת.

להקת Radiohead פרסמה קליפ לשיר House of cards שלא צולם באמצעים מסורתיים כגון מצלמות ותאורה, אלא הוקלט על ידי לייזרים מהירים, כך שסצינות שלמות נרשמו כאוסף של נקודות במרחב תלת מימדי - אוסף שניתן לאחר מכן לראות מכל כיוון וזוית, לצבוע, ולתמרן כרצון הבמאי.

סרטון יוטיוב:

בשיתוף גוגל, שוחררו לא רק הקליפ הסופי, אלא גם חומרי הגלם - אוסף כל אותן נקודות במרחב, אשר יוצרות יחדיו את ראשו של תום יורק, רחוב בפלורידה, ועוד כמה סביבות שכיף לשחק בהן, כשכל זה נמצא כאן, ובקוד פתוח כך שבקרוב נראה בערוץ של הקליפ ביוטיוב כל מיני פיתוחים מוזרים כמו שרק ביוטיוב יכולים לעשות, כגון תום יורק דורש שנעזוב כבר את בריטני.

באשר לקליפ עצמו - התוצאה הסופית, יש להדגיש, די מעפנה, והקליפ די מכוער. יחד עם זאת מדהים אותי שאני יכול לסובב את ראשו של תום יורק בזמן שהוא שר, ותיאורטית לראות מכל זוית שבא לי איך עצמות הלחיים שלו זזות בזמן שהוא עושה ליפ-סינקינג מול צלחת לייזרים שמסתובבת לו מול הפנים, ואני חושב על זה כעל צפייה בפעם הראשונה בטלויזיה שחור לבן, תוך כדי שאני מדמיין איך תהיה הצפייה במסך HD.

מעניין לחשוב על יישומים יותר רחבים לגרסאות יותר מתקדמות של טכנולוגיה כזו - מספר צלחות כאלה בגובה 20 מטר מעל מגרש כדורגל, בהצלבה זריזה עם צילומי וידאו, יאפשרו לנו לראות משחק כדורגל מכל מקום על המגרש בהדמיה תלת ממדית מלאה (אפילו אם לא בזמן אמת, בשנים הראשונות). גרסת מיני שיושבת באופן תמים על שולי כובע תיתן לנו בסוף כל יום הדמייה מלאה של כל מה שקרה סביבנו באותו יום.

מי צריך וידאו מהחתונה כשאפשר להציב את עצמנו בתוך החופה? להפיק צילום של רגל החתן נוחתת, מנקודת המבט של הכוס.

העתיד מתקרב במהירות רבה מדי, נותר לראות אם האנשים מסתגלים לקצב ההתפתחות של הטכנולוגיה.

מאט מולנווג (היוצר של וורדפרס) כותב על וורדקאמפ בייג’ין, ומעודד את שאר העולם לקיים וורדקאמפים.

וורדקאמפ הוא כנס וורדפרס המתקיים אחת לשנה, מפגיש בין מפעילי, מתקיני, מתכנתי ומשתמשי וורדפרס, ומושך הרצאות מעניינות, השנה לדוגמה נתנו לג’ון דבוראק ולאום מאליק להתווכח על תפקידו של הבלוגר כעיתונאי.

אז למי עוד נראה שאנחנו מספיק משתמשים בישראל כדי לקיים וורדקאמפ ישראל?

לפי יאיר רוה, הוט מוסיפה ערוץ HD, ויס כבר בעיצומם של ניסויים לקראת שידורי היי דפינישן.

מה הכוונה?

שמתישהו במהלך השנה הקרובה, אצלכם בסלון תוכלו לצפות בשידורים באיכות HDTV, כפי שיכולים האמריקאים כבר מספר שנים.

כדי לראות את השידורים באיכות המקסימלית יש להצטייד במסך בעל יכולת HDTV, כשרוב מסכי הLCD כבר תומכים ברמה כזו או אחרת של HD, אך יש לוודא כשקונים מסך שהוא מסוגל להציג לפחות באיכות של 720P.

באתר האינטרנט “בעיות בזמן” (”Temporal Anomalies in Time Travel Movie unravels Problems in Time”) אדם בשם מ. ג’וזף יאנג מנתח מסעות בזמן כפי שהם מוצגים בסרטים פופולריים.

תאוריית הזמן שלו מבוססת, אם כי לא חסרת חורים, והוא מציב כל סרט לתוך התיאוריה שלו, ומאתר בעיות כשהן קיימות.

לדוגמה, בסרטי “המחסל”, הוא מסיק שהסרט הראשון מתחיל לאחר ששני מסעות בזמן כבר בוצעו.

(בשלב זה אציין כי לאדם נורמלי בעל עיסוקים כלשהם אין אפשרות לקרוא את כל הטקסט באתר ההוא. לי, לעומת זאת, יש כתשע שעות ביום להעביר, ולכן הורדתי את כל תוכן האתר למחשב שלי, ואני קורא בו כבר במשך מספר ימים.)

אשתמש באותם כלים כדי לנתח את פרק 5 של מ.ק. 22, סדרת האנימציה המעולה של אסף הראל, ירון ניסקי ודורון צור, העוסק במסע בזמן. יש לציין שמחוסר אמצעים בסיסיים, כגון עותק של פרק 5 של מ.ק. 22, ניתוח זה ייכתב מהזכרון, וסביר להניח שלא יהיה שלם ומדוייק.

תקציר:

בתקציב משרד הבטחון מתגלה פער של מיליארד שקלים. בעוד שר הבטחון עומד המום בלשכתו, האחראים על פיתוח מכונת הזמן של מדינת ישראל מתקשרים להודיע לו שהניסוי הראשון עומד להתחיל, ובתוך כך מתברר שתקציב פרוייקט מכונת הזמן הוא מיליארד שקלים, ועל כן מבוטל על המקום.

מכונת הזמן מועברת לאחסון בבסיס מ.ק. 22, שם ישמרו עליה שולמן וחנוכה, האפסנאים החביבים, שלמרות הפקודה המפורשת לא לפתוח את הקופסה המסומנת “סודי ביותר”, פותחים אותה ומגלים את מכונת הזמן, דבר שגורר זימון למשפט.

על מנת להתחמק ממשפט, מחליטים השניים לחזור חמש דקות אחורה בזמן, ולהזהיר את עצמם שלא לפתוח את מכונת הזמן.

זוהי כמובן תוכנית בעייתית - לו תצליח תוכנית זו, ואכן שולמן וחנוכה של חמש דקות קודם לא יפתחו את מכונת הזמן, הרי שייתקיימו בו זמנית שני שולמנים ושני חנוכה.

על פי חוקיו של מ. ג’וזף יאנג, דבר כזה לא יכול להתקיים, מפני שלו לא יפתחו את מכונת הזמן, לא תהיה להם סיבה לחזור אחורה בזמן, ואז יפתחו את מכונת הזמן, ויצטרכו לחזור אחורה וחוזר חלילה, מצב שהוא מכנה “Infinity Loop”.

אני לא חושב שזו בעיה, פרט לכך שיהיו שני חנוכה ושני שולמנים (מצב שהפתרון הכי הגיוני לו הוא להרוג את אחד מהשניים).

דאגות אלו לא טורדות את שולמן וחנוכה, ולכן הם נכנסים למכונת הזמן, מאיצים למהירות 88 מיילים לשעה, ועפים דרך הזמן חלל בסצינה שמזכירה את המסע בזמן דרך השירותים ב”Day of the tentacle”, שייתכן שבתורו גם כן מצטט ממקום אחר.

למעשה, הסידרה מבצעת תפנית מעניינת בעלילה - האפסנאים מהעתיד לא מצליחים לשכנע את אלו מהעבר שלא לפתוח את החבילה, ולכן נוסעים שוב ושוב אחורה בזמן, מה שמסתיים בקטטה של אינספור חנוכה ושולמנים.

מתישהו בשלב זה עאבד, הבדואי השכן, גונב את מכונת הזמן ויוצא למסע להשמדת העם היהודי.

הוא חוזר אחורה בזמן לספר שמות, מאתר את משה ואהרון, ומכוון אליהם רקטת RPG, מה שגורם למים לצאת מהסלע.

מתוסכל, הוא מתקדם בזמן ומוצא את דוד המלך בצעירותו, נלחם בגוליית. עושה רושם שדוד עמד למות ממילא, אך עאבד החליט לסייע באמצעות רובה צלפים. עאבד פיספס, ופגע בראשו של גוליית. דוד קיבל את הקרדיט על ההריגה.

למעשה מסתבר במהלך הפרק שללא המסע בזמן של עאבד, לא היה קיים העם היהודי. על פי הגישה הסיבתית, זהו פרדוקס - לולא עם ישראל היה עובר במדבר, ודוד הרג את גוליית, לא הייתה קיימת מדינת ישראל, לא היה עם יהודי בארץ ישראל, לא הייתה מכונת זמן, ולא הייתה לעאבד סיבה לחזור בזמן לספר שמות.

זוהי גם גישתם של אלו שאומרים שלא ניתן לחזור אחורה בזמן ולהרוג את סבא שלך, פשוט מפני שזה לא קרה. הם גם אלו שיגידו שמסע בזמן לעולם לא יהיה אפשרי, מפני שהם מסתכלים ימינה ושמאלה ולא רואים תיירי זמן.

הבעיה בגישה זו היא שהיא מבטלת את הקשר הכי ברור שאנו יכולים לראות, ועליו מבוסס כל מה שאפשר לקרוא לו “מדע” - הקשר בין סיבה לתוצאה לאורך ציר הזמן.

קשה לקבל גישה שאומרת שדבר גורם לעצמו לקרות.

לצערי איני זוכר איך מסתיים הפרק, אך העברתי את הנקודות המרכזיות בו.

- - - -

עניין נוסף שלא נתקלתי בהתייחסות אליו הוא תזוזת החלל במהלך הזמן - אפילו אם נתעלם מתנועת כדור הארץ סביב השמש, תנועת השמש סביב מרכז הגלקסיה, ותנועת הגלקסיה ביחס ליקום, אפילו אז כדור הארץ מסתובב סביב צירו כך שמי שעומד על שטח הכדור נע במהירות שיכולה להגיע עד קילומטר בשנייה - רוב הסרטים מתעלמים מתנועה זו, ומציגים מסע בזמן תוך כדי שהייה בנקודה סטטית יחסית לכדור הארץ, לדוגמה הרחוב הראשי בסדרת סרטי “בחזרה לעתיד”.

- - - -

האם יהיה בעתיד מסע בזמן? האם היה כבר בעבר?

להערכתי מסע בזמן לא יהיה עסק זול, מפני שיהיה מעורב בכך גם עניין של טיסה בחלל (ראה פסקה קודמת). לכן לא יבזבזו משאבים כדי לשלוח מישהו לפגוש את סבא שלו, אלא ילכו לחקור את הזמנים הפחות מתועדים של האנושות.

האם יחזקאל הנביא פגש בנוסעים בזמן? האם מרכבות האש המתוארות כיורדות מהשמים בתל אביב, בבל, הן לא יותר ממעבורת חלל מתוחכמת?

ואליהו הנביא שעלה באש השמימה, לאן הוא הלך בדיוק?

ראלי השלום, כשמו, הוא מירוץ ראלי ששם למטרתו לקדם את השלום.

הוא ייצא מקריית שמונה ויגיע עד אילת, כשבחלק מהמסלול המתחרים ייסעו על הכביש כדי להפגין נהיגה נכונה ובטוחה.

שר התחבורה, שאול מופז, מיהר לחבק את היוזמה, ותמונתו מתנוססת בראש אתר הראלי.

מה הבעיה?

שהספורט המוטורי בישראל אינו חוקי, ובעלי מכונית ראלי בישראל הם עבריינים בעיני החוק, ואף אחד לא ממהר לשנות את המצב.

אריה פאהן, פעיל ספורט מוטורי בישראל, הפיץ מייל בו הוא קורא לחובבי הספורט המוטורי בישראל לראות את האירוע כמות שהוא:

…עכשיו “ראלי השלום” ומופז יוצא גבר גבר, הוא יצטלם כפטרון האירוע ועשרות האלפים שיצפו יגידו “איזה יופי, הוא גם קידם את הספורט המוטורי וגם את המלחמה בתאונות הדרכים”

עוד ספין שיעזור לו לקדם את דרכו הפוליטית.

דרך הפעולה שאריה מציע מעניינת - להירשם לאירוע, להתחרות כמו כולם, להגיע עם הרכבים על גררים (מכיוון שאסור להם לנסוע על כביש), ולהעלות מתוך האירוע את המודעות למצב הרעוע של החקיקה בנושא הספורט המוטורי.

הסדרה בחוק של הספורט המוטורי תועיל לכולם, וייתכן שבעתיד עוד נארח בישראל את מירוצי WRC הבינלאומיים, כך שנמשיך לעקוב אחר המאבק.

מאז:

ועד היום:

חברת “דאבל פיוז’ן” היא סטארט אפ ישראלי מבטיח (נכללו ברשימת עשרת הסטארט אפים במוסף “הכי טובים” של מעריב, זוכי תחרות הסטארט אפ המבטיח של דה מארקר לשנת 2006) שמתמחה בייצור פרסומות דינמיות למשחקים.

כצרכנים, כבר די התרגלנו לפגוש את הפרסומות בכל מקום, בין אם כתחליף לתשלום (ערוץ 2 שניתן לנו בחינם), כתוספת על תשלום (עיתונים) או כמקור הכנסה כללי (בעוד ברוב המדינות יש בשדה התעופה שלט גדול שאומר “ברוכים הבאים”, בטרמינל 3 נפגוש גינה ענקית עם פרחים בצורת האותיות NOKIA). וכן, גם בדף זה יש פרסומות טקסט.

וכך, גם במשחקי המחשב כבר איננו מחוסנים - שילמנו על משחק, ניגשנו לשחק בו, והנה אנחנו חשופים לפרסומות, שאומרות לנו לקנות עוד משחק.
המערכת הזו מוכרת לכולנו, ומעטים עדיין לא התייאשו מהמאבק לקראת סביבה נקייה מפרסומות.

אך כשמדובר במשחקים מקוונים באינטרנט, נכנס גורם נוסף שלא שיחק עד עכשיו - מפעילי השרתים.

למשחק multiplayer אין יכולת קיום ללא שרת משחק, והשרתים האלו, ברוב רובם של המקרים, הם שרתים קהילתיים שמופעלים בהתנדבות מלאה על ידי אנשים פרטיים וקהילות משחקים.

לפני כחודש, חברת VALVe הכניסה פרסומות לתוך אחד המשחקים הפופולריים ביותר בעולם - Counter Strike, מהלך שעורר דיונים רבים עם הרבה רגשות. הפרסומות מוצגות כפוסטרים על הקירות, ועל המסך בזמן ההמתנה בין הסיבובים במשחק, וכך הן אינן מפריעות למהלך המשחק בשום אופן.

ואכן, לשחקנים זה לא משנה הרבה, אך מנהלי השרתים מאוד כועסים על המהלך - הם מספקים לחברה את השירות הכי בעל ערך - את המקום שבו ניתן לשחק את המשחק. לו היה מדובר בחברה שמייצרת כדורי סל, אזי מנהלי השרתים הם אלו שמתקינים סלים ברחובות.

והנה אותם מנהלי שרתים מוצאים עצמם בתוך סיטואציה שבתוך השרתים שלהם, שהם מנהלים בהתנדבות, ישנן פרסומות שמכניסות לחברת VALVe כסף רב, אך הם כמנהלי שרתים אינם מקבלים תמורה כלשהי.

בקבוצת הדיון hlds-linux נכתבו כשישים הודעות על הנושא, הנה מספר תגובות כדוגמה:

כפי שכבר כתבתי בעבר, אני מממן את החומרה ורוחב הפס של השרת שלי בעצמי, ללא תמיכה של ספקית אינטרנט. אני לא צריך את Valve שישימו לי פרסומות על השרת.

האם זה חוקי, מישהו יודע?

-מרסל ברינגר, הולנד.

אני חושש שValve ואני נפסיד הרבה עסקים בגלל העניין הזה.

-דייויד וויליאמס.

מילא אם הייתי יכול לשים גם פרסומות משלי, אבל פעם, כשמישהו שם פרסומות לחברת Subway בשרת שלו, הוא נתבע על הפרת הסכם השימוש!

-LDuke.

אצלנו ההחלטה כבר התקבלה - סגרנו את השרת של counter strike. פרסום בתוך המשחק is wrong.

-בריאן.

החברה לא הגיבה על אף אחת מהטענות האלו ישירות, והסתפקה באמירה שהפרסומות אינן מאוחסנות על שרתי המשחקים, ואינן צורכות את רוחב הפס שלהן.

למעשה, השאלה הגדולה כאן היא “של מי התוכן הזה בעצם?” - חברת VALVe מייצרת את המשחק ותומכת בו, מפעילי השרתים מאפשרים את השימוש במשחק, כל אחד מרגיש שהוא הבוס, אבל רק צד אחד מחליט את ההחלטות.

הלקח העיקרי שניתן ללמוד כאן הוא שכל הכנסה של גורם פיננסי/פרסומי מערערת את המאזן, כפי שניתן לראות בכל מקרה ודבר, החל בבלוגים וכלה בתוכן שיווקי בטלוויזיה. כשמכניסים פרסומות, מישהו יתעצבן, ואם אתה תלוי במישהו הזה שיארח את הצרכנים שלך, כדאי שתיזהר.

יש כאן מקרה מובהק של בעל-בית וקהילה, שבדרך כלל הולכים ביחד באותו כיוון, אך לפתע מתנגשים, וחשוב לזכור - קהילה מורכבת מגורמים רבים, ולא תמיד “בעל הבית” מודע לכולם. וכשיש קהילה, שאוהבת את מה שאתה עושה, והולכת איתך, נוצרות אמוציות חזקות מאוד - ברגע שאתה פועל כנגד רצון הקהילה, כל אותן אמוציות פונות נגדך באותה עוצמה.

- - -

לקריאה נוספת: CSNation בראיון עם דאג לומברדי.

לא נעים לחשוב על זה, אבל רובנו בני אדם, ונמות מתישהו.

כשזה יקרה, עדיף שיהיה מישהו שיטפל בבלוג שלנו - יחדש את הדומיין, את האחסון, אולי יכתוב פוסט שיספר לכולם מה קרה.

לצורף העניין פיתחתי תוסף שניתן להוריד כאן, אשר מזהה שבעל הבלוג לא נכנס אליו תקופה ממושכת, שולח אזהרה, ולבסוף מעביר פרטים שכתבנו מראש לכתובת שכתבנו מראש.

כמובן שכתבתי את התוסף במחשבה על תרגומים, ותרגמתי אותו לעברית.

אשמח לשמוע מחשבות בנושא.

תודה רבה לכל הפונים, אני נופש בארה”ב, ניפגש בספטמבר.

- - - - - - -

מחפשים מישהו שיבנה לכם אתר? שיגשים לכם את החלום באמצעות וורדפרס, דרופל, או כל שילוב ביניהם?
האיש הזה שמבין מה הוא עושה בHTML, XHTML, PHP וCSS, במחירים שווים לכל נפש, ועם חיוך?

זה אני!

אולי יש לכם איזה פרויקט בדיקת תוכנה קטן, ואתם צריכים מישהו לחודש-חודשיים, no strings attached, ועם חיוך?

זה אני!

ואולי אתם צריכים מישהו שיעשה איזה משהו קטן, שקשה להסביר מה הוא, אבל צריך מישהו עם ראש שיבין בזה, ועם חיוך?

זה אני!

אולי כל אחד מהנ”ל, באנגלית, עם חיוך?

That is me!

באמת, אני מסוגל לעשות דברים שגם אני לא יודע מהם. צרו קשר, I’m your guy!
צפריר.

(ותשכחו שאי פעם קראתם את זה).

חידה: מי ימצא את הקשר בין השינוי הקטן, אך משמעותי, בעיצוב של הבלוג, לבין השיר הבא:

[קובץ אודיו לשמיעה על השרת]

(עדכון: החידה נפתרה)

הייתי במילואים השבוע, פעם ראשונה אחרי הפגיעה באח”י חנית ביולי האחרון, פגיעה שנבעה משחצנות מעורבת במחדל מודיעיני.
מי שהספיק לקרוא את הפוסט ההוא שלי יכל לראות את זה בעצמו - “אין סיכוי שזו באמת פגיעה של טיל”, או משהו בסגנון.

במילואים שלי אני מתרגל חניכים שתפקידם להגן על הספינה. מסמיך את המפעילים של אותן מערכות שפורסם כי לא עבדו.

וזה נטל, נטל כבד, הרגשה של אחריות מאוד כבדה, לעמוד מול החבר’ה, ולחשוב על השלכה של כל הערה שאני חוסך מהם, לחשוב שאם אני “מחליק” משהו, מה יקרה אחר כך?

יש מלחמה בקיץ, לא שמעתם?

לפחות אני יודע שעשיתי את המיטב שיכולתי. החניכים סיפרו עלי שעשיתי להם דברים שהיו יכולים להיות מצחיקים (תרגולית יד ימין נכרתה, כיסא לא תקין לא תקין, ושיגור של טילים פיקטיביים שלא היו ולא נבראו), אם לא הייתי כל כך פוץ.

אבל זו היא אחריות.