ציניות

You are currently browsing the archive for the ציניות category.

במהלך התנ"ך ניתן לסמן שלוש תקופות בשושלת שמתחילה באדם וחוה, ונגמרת בצפריר:

  1. ה"אנושות" (אנוש הוא בערך נכד של אדם, אבל זה מספיק טוב לצורך העניין), מרגע הבריאה ועד מצרים.
  2. עם ישראל – שמות א':

    וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה

  3. היהודים, החל ממגילת אסתר:

    אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי

מרדכי היהודי, אשר קרוי על שם האל מורדוך, שמע על תחרות "מלכה נולדה", ורשם את בד דודתו הדסה, שזכתה מהר מאוד, והתארגנה על השם "אסתר", שגם הוא "עברי למהדרין", ובכלל לא קשור לאלה אישתאר.

ראש הממשלה באותה תקופה, היה מושחת. היתה לו תוכנית זדונית – להרוג את כל היהודים!

אסתר שלנו טיפלה בעניין, העבירה את החומר המודיעיני למלך אחשורוש, והוא כבר הוציא להורג את המן, ועל הדרך את כל ילדיו.

מפה לשם, אסתר כבר בעניינים – סידרה לבן דוד שלה אחלה ג'וב – ראש הממשלה החדש.

בסופו של דבר הכל יצא טוב, כי המן היה מזרע עמלק – ומצווה עלינו לבצע ג'נוסייד בעמלק.

אם כבר דיברתי על אחשורוש…

אני אחשוורוש - אתה הומו

הסרט 300 (הורדה), על פי נובלה גראפית של פרנק מילר (סין סיטי), מתאר את הקרב עקוב הדם והאברים בין צבא אחשורוש (מימין, מתחנגל) לבין כוחות ספארטה (מצד שמאל, עם צמות וספידו, מתחנגל).

אני ממליץ בפה מלא על הורדת התכנית קצרה/מאחורי הקלעים/טריילר בהפקת HBO, עשו שם עבודה מרשימה מאוד.
בין השאר, הבמאי העביר את עצמו שמונה שבועות של אימוני כושר מפרכים יחד עם השחקנים שמשחקים את כוחות ספארטה, כצעד בונה אמון. כל העניין נתן לשחקנים גיבוש ורוח קרב שמשפיעה על צילומי סצינות הקרב, וגם פיתח להם כושר חבל על הזמן.

חג שמח ומבדח!

כווווולם מנסים להבין למי רמז הרמטכ"ל כשאמר "הדבר הכי נורא הוא שמספר 2 שלך מאחוריך במטוס, פוגע בך".

החלטתי לנסות לפתור את התעלומה.

ראשית, גימטריה.

"מספר שתיים", בגימטריה, זה 1140. כך גם טרשת נפוצה.
מבדיקת מערכת "סטארטר" מתברר כי אין לאיש מאלופי המטכ"ל טרשת נפוצה, לכן כיוון חקירה זה נפסל.

1140 זה גם "מועצת תלמידים", מה שכבר מתחיל להזכיר את המטכ"ל, אך יש לחקור ביטויים עמוקים יותר.

ובכן, מחקירה ממושכת מסתבר ש"מספר שתיים", על פי כללי ההלכה, זהה לביטוי "האלוף משה קפלינסקי נעץ גבו ד.ח.".
חומר החקירה הועבר לפרקליטות עם המלצה חמה על שטרודל בהוספיס האוסטרי.

בינתיים, נבדקים כיווני חקירה נוספים.
על פי חברים קרובים של דן חלוץ, איתם הוא לא דיבר מאז גן חובה, הוא לא התכוון למספר שתיים ממשי, אלא כמטאפורה.

לכן הוחלט לבדוק את הנושא בכלים ספרותיים.

הַדָּבָר הֲכִי נוֹרָא הוּא/
שֶׁמִסְפָּר 2 שֶׁלךָ מֵאֲחוֹרֵיךָ/
בַּמָטוֹס, פּוֹגֵעַ בֶּךַ.

בפירוש ניתן לראות, כי הדובר בשיר מתאר בצבעים מטא-קיומיים את הקיום האורירי.
מטאפורת המטוס, בתוספת הדימוי של הפגיעה מאחור, עם הבחירה במילה "נורא" (מארמית – אש) מפנים אצבע מאשימה אל העולם, וגורמים למשורר תהפוכות ותעצומות אשר מביאותו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
כלומר, זה קפלינסקי.

אנו נמשיך לחפש למה בדיוק דן חלוץ התכוון.

(אז אולי די לחטט במשפט האחד המסכן הזה?)

נו, סוף סוף הבנתי מה הסיפור של פרשת רשויות המס והשחיתות.

הבעיה של כולם זה לא שהייתה מי יודע מה שחיתות נוראית, אובדן אמון ברשויות, ודברים כאלה.
הבעיה היא חוסר פרגון.

צרות עין טיפוסית, שגורמת לכולנו להוריק מרוב קנאה מפלצתית למראה אותם ברונים אדומים, שבמיומנות ארוכת שנים של קשירת קשרים שיכנעו חברים בצמרת פירמידת המס לגלח להם את השומה.

ישראלי לא יכול לפרגן כשהוא יודע שמישהו אחר משלם פחות מס ממה שהוא משלם. כלפי חוץ יקרא לעצמו 'פראייר' עם חצי חיוך, יודה שהוא, הוא הטמבל ששומר על החוק. בסתר, זה לא מה שמפריע לו, כל העסק הזה עם החוק. מפריע לו שהוא משלם, ומישהו אחר חוגג, יעני על חשבונו.

למה לפתוח עיניים?

 

ראיתם באולפן שישי את ארז רותם מדווח על בריחת בני סלע? הכתבה הסבירה את הנושא במדויק ("ואז בני סלע זרק לו משהו בסגנון 'שכחתי משהו ברכב', ואז פנה לכיוון הזינזאנה", אב"י מתהפך בקברו), ולאחר מכן היה עדכון מחפ"ק המשטרה (מתנדב בן איזה 65 עם מיליון עיטורים ובלי דרגות מצד אחד של הכתב, מצדו השני שוטר עם סלולרי עושה שלום למצלמה).

אני בהחלט רגוע כשאני יודע שמשטרת ישראל שומרת עלי.

« Older entries