משוחרר

You are currently browsing the archive for the משוחרר category.

הייתי במילואים השבוע, פעם ראשונה אחרי הפגיעה באח"י חנית ביולי האחרון, פגיעה שנבעה משחצנות מעורבת במחדל מודיעיני.
מי שהספיק לקרוא את הפוסט ההוא שלי יכל לראות את זה בעצמו – "אין סיכוי שזו באמת פגיעה של טיל", או משהו בסגנון.

במילואים שלי אני מתרגל חניכים שתפקידם להגן על הספינה. מסמיך את המפעילים של אותן מערכות שפורסם כי לא עבדו.

וזה נטל, נטל כבד, הרגשה של אחריות מאוד כבדה, לעמוד מול החבר'ה, ולחשוב על השלכה של כל הערה שאני חוסך מהם, לחשוב שאם אני "מחליק" משהו, מה יקרה אחר כך?

יש מלחמה בקיץ, לא שמעתם?

לפחות אני יודע שעשיתי את המיטב שיכולתי. החניכים סיפרו עלי שעשיתי להם דברים שהיו יכולים להיות מצחיקים (תרגולית יד ימין נכרתה, כיסא לא תקין לא תקין, ושיגור של טילים פיקטיביים שלא היו ולא נבראו), אם לא הייתי כל כך פוץ.

אבל זו היא אחריות.

Tags:

קשה למצוא עבודה טובה.

סיבוב שני – מסקנות בינתיים:

יש המון המון הצעות עבודה לראשי צוותים. אין הצעות עבודה להיות חלק מהצוות.
כלומר: יש הרבה ראשי צוותים, שלמעשה מנהלים את עצמם.

בנוסף, יש מחסור חמור באנשי תמיכה טכנית ושירות לקוחות טלפוניים:
שלחתי קורות חיים להוט עבור משרת טכנאי – הציעו לי תמיכה טכנית.
שלחתי קורות חיים לאורנג' עבור משרה פנימית – הציעו לי שירות לקוחות.
שלחתי קורות חיים לתקשוב עבור משרת הדרכה – הציעו לי שירות לקוחות.

כל הנ"ל חזרו אלי מהר מאוד – החל ממספר שעות ועד יום משליחת הקו"ח.
כל הנ"ל רוצים התחייבות לזמן ארוך מחד (עקב ההכשרה, צודקים) ומציעים שכר שמגרד את המינימום מאידך.

בנוסף – קיבלתי הצעה מעניינת – להיות שלוש שנים בהתמחות לחוקר פרטי. לא יכולתי להזות משהו מוזר יותר.
ככה זה כשמתפרעים ושולחים קורות חיים לכל דבר שרואים בעיתון.

באינטרנט ישנם מספר אתרים למחפשי עבודה – ביניהם jobnet הידידותי והחינמי, שמקשר בין דורש העבודה ישירות למעסיק ללא תיווך.
לא מצאתי עוד אתר טוב בחינם.

מכאן והלאה – שיהיה לי בהצלחה.
הבעיה העיקרית היא שלרבים מבני דורי יש ידע נרחב בכל מיני תחומים של מחשבים ואינטרנט, שלא ניתן לכמת אותו, ואין עליו תעודות.

אני בעצמי לא יודע איזה דברים אני יודע ועד כמה.

אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר. אני חושב שבחיי ראיתי את הזריחה הרבה יותר פעמים בסופו של לילה מאשר בתחילתו של בוקר.

הרי בבוקר אין שום דבר מעניין לעשות. התוכניות בטלוויזיה גרועות, כולם בעבודה או לימודים או משהו כזה, ובכלליות משעמם.

Morning's Coffee

מובן שלא הרבה אחרי שהשתחררתי חזרתי למצבי הטבעי – הולך לישון בארבע לפנ"ב אחרי מרתונים של סדרה כזו או אחרת, מתעורר בשלוש מוכן ליום חדש. באופן אפקטיבי העברתי את עצמי לשעון זמן ניו יורק.

השבוע, כאמור, אחרי חודש וחצי בערך בגריניץ' מינוס ארבע, התחלתי לעבוד. העבודה בשעות נוחות, אני מתחיל בסביבות תשע-עשר, לא משהו נוראי מדי. אבל בלילה, כשאני צריך ללכת לישון, אין עם מי לדבר. מקסימום נרדם לחצי שעה ומתעורר רענן.
בקיצור – יש לי ג'ט לג.

יעפת (ג'ט לג)

לאחר שהקריפטוכרומים המפוזרים על העור מאתרים ירידה ברמות האור שבסביבה, נשלח המידע דרך מערכת העצבים להיפותלמוס. ההיפותלמוס מייצר את הורמון השינה הקרוי מלטונין באמצעות תהליכים כימיים מורכבים שונים. המלטונין גורם לסידרת תופעות בגוף המסייעות לשינה.

לכולם ברור?

אז איך משתלטים על הקריפטוכרומים הסוררים?

מלטונין.
יש לי כדורי מלטונין במינון 1000 מיקרוגרם, שזו כמות שיכולה לגרום אפילו לגלעד ינקלוביץ להתעפץ.

אין באמור לעיל להיחשב כמידע רפואי מהימן. לכותב המדור אין מספיק בגרות ופסיכומטרי להתקבל לרפואה גם אם היה רוצה. המדור לא לוקח עליו אחריות, לא עכשיו, ולא באופן כללי.

Melatonin

מנסיוני עם מלטונין, עושה רושם שמדובר, פחות או יותר, בחומר טוב. אין תופעות לוואי, נרדמים באופן טבעי (זה לא כדור שינה), ויש תוצאות. אחותי פעם לקחה את זה ולא התעוררה לעבודה למחרת.

מצד שני, כנראה שיש איזה נטייה להתרגל לחומר. פעם הייתי לוקח כדור ואחרי חצי שעה זוחל בקושי למיטה. עכשיו זה כבר בקושי מורגש.

המעניין הוא שאחרי כל זה, ברגע שיש קצת חופש, או איזה סופשבוע ארוך, אני חוזר מהר מאוד לשעותי הטבעיות. לא ברור הסיפור הזה.
עד אז, אני טוחן קפה כמו משוגע.

בעבור שבעה שבועות מיום שחרורי מצה"ל, הגיעה הנקודה שחששתי ממנה. אותה נקודה בזמן שבה אני מחליט למצוא תעסוקה.
אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי. החיים דורשים כסף, ואי אפשר לחיות לנצח על חשבון ההורים.

The video cannot be shown at the moment. Please try again later.

לכן האפשרויות שעומדות בפני הן או לחתום אבטלה תמורת מאה וקצת שקלים ליום, או למצוא עבודה תמורת כמה אלפים לחודש.
חתימה על אבטלה מכילה בתוכה מספר חסרונות עיקריים. האחד – זה לא הרבה כסף. השני – אם אחליט מתישהו לעבוד בעבודה מועדפת, או שיקוזזו דמי האבטלה, או במקרה ואסיים את זכאותי לדמי אבטלה, לא אהיה זכאי למענק עבודה נדרשת מביטוח לאומי. יצויין כי למרות הדיבורים על ביטול המענק, חיים ערוסי אומר שיש עוד הרבה זמן עד שזה יעבור, וגם אז זה יהיה רלוונטי למי שישתחרר באותו זמן. פפפף, צעירים.
השלישי – ישנו סיכוי מסוים שהם יתנו לי עבודה שממש אין לי חשק לעבוד בה, עבור משכורת נמוכה, בלי לקבל מזה נסיון כלשהו.
אז צריך למצוא לעצמי עבודה. לפני שבועיים הגעתי להחלטה לשלוח קורות חיים ולמצוא תעסוקה. חשבתי בכיוון של שירות לקוחות באורנג', או טכנאי התקנות של הוט. יום אחרי זה זומנתי לתשעה ימי מילואים. סיימתי את זה ביום חמישי שעבר, ובאותה נשימה הוזמנתי לעוד חמישה ימים שבוע הבא, ראשון עד חמישי. טוב נו, גם כסף.

מה שנחמד זה שבזמן שאני יושב ולא עושה הרבה חוץ מלכתוב פה, גלגלי השיניים של העולם זזים, וכבר קיבלתי טלפון ממקום עבודה אחד שהתראיינתי אליו לפני חצי שנה בערך, ועוד חבר התקשר להציע משהו מעניין, וקיבלתי אי מייל עם הצעה לאיזה חצי משרה (בזכות הכתיבה פה? אולי. מי יודע.) וקיבלתי מכתב מהלשכה להכוונה שמציע ראיונות עבור עבודה בחברה שנקראת "מנו אבטחה בינלאומית", שעוסקת לדברי המכתב ב"אבטחת אוניות נוסעים גדולות בנתיבים בינלאומיים". היות ואני מכיר אישית את משפחת מנו, בעלי "מנו ספנות", ביררתי, וזה לא הם. כלומר, מישהו רוכב להם על השם, וזה כבר עילה לא להתקרב. חוץ מזה זה שנה בים פחות או יותר, ולא בא לי. אני עדיין מתלבט אם ללכת.

בנוסף יש לי ראיון בחברה המסוימת, שפניתי אליה בזמן השירות בצבא.
חצישלישרבע כתבה פוסט מדהים על חוויות הראיון האישי, ומיד הזכירה לי את הראיון שעשיתי באותה חברה במרץ האחרון, עוד בזמן השירות. הגישה שבאתי איתה היתה שאני חייב לקבל את העבודה. אחרת מה אעשה? מה אעשה אחרת? חייב חייב חייב. מיותר לציין שהייתי כל כך לחוץ שבאותו רגע כל משב רוח יכל לגרום לי לשטפי דם פנימיים, לו נשב בכיוון הנכון.
הגעתי כל כך לא מוכן, שעד היום אין לי מושג איזה משכורת מציעים לי שם, אחרי חצי שנה של דיבורים הדדיים.
הכי מדהימה אותי בפוסט שלה העובדה שהציעו לה משכורת מסוימת, ובדיפלומטיה עדינה ופשוטה מאוד היא קיבלה יותר. האפשרות של קיום משא ומתן על המשכורת עברה לי ליד האוזן כבר כמה פעמים, אבל רק עכשיו זה נטמע לי כמו שצריך.

הפעם אני בא עם כמה נקודות בונוס – האחת, המראיין לא יהיה מנכ"ל החברה, אלא ראש הצוות המיועד. יותר צעיר, יותר בפלאוורה שלי. בשיחת הטלפון הקצרה בינינו הרגשתי איזה שביב כימיה, וזה מבשר טובות.
השנייה – אני יודע שלא יקרה כלום אם לא אקבל את העבודה. להיפך, העבודה תדרוש ממני התחייבות ארוכה, וכנראה גם לשנות את כל תכניותי לשנים הקרובות.
שלישית – העובדה שבחודש וחצי אחרי השחרור, כבר יש מאחורי תשעה ימי מילואים על הסטי"לים ועוד חמישה בבה"ד, מראה שבאיזשהי רמה, לא יכולים בלעדי 🙂

וברור לי שנקודות הבונוס לכאורה האלה לא יעזרו לי ברגע שאתיישב על הכיסא ההוא. במרץ הזעתי שם כמו תנין בחמת גדר, מה יהיה עליי בספטמבר? אני גם יודע שאני חייב את העבודה הזו, בשביל הנסיון, בשביל הרזומה ובשביל הרגשת הכיבוש האישי. להשיג עבודה לא טריוויאלית מייד לאחר השחרור, יהיה כל כך כיף שלא למרוח את זה בפנים של כולם, להישאר צנוע ולדעת שהם יודעים מה אתה שווה.

אז המסקנה העיקרית אם כן, צריך לתרגל, להתכונן ולהתארגן על רגיעה. זה לא יהיה קל. עוד תקראו על כך פה, בעתיד הקרוב.

« Older entries