פרשת רחוב יפו

היה זה יום רגיל של סוף הסתיו. הרמזור התחלף לירוק, וקבוצת התלמידים החלה לחצות את הכביש במבט בוטח. כוחות האבטחה המתוגברים סביבם הפיגו כל פחד מליבם, למרות החשש הטבעי משהו, אשר נובע מכך שזה עתה הגיעו לירושלים.

לא הייתה הרבה תנועה באותו בוקר. אי אפשר שלא היה לשמוע את המכונית מגיעה - הצליל המוכר של מנוע בוקסר של סובארו לא ממש חדשה, שמתקרבת מהיכנשהו.

אחרי שפגעה בתלמיד הראשון, קצין מג”ב שהיה מעבר לכביש כבר היה עם מחסנית בהכנס. עוד שלושה נערי תיכון התעופפו באוויר, מבטם ספק גוסס ספק מופתע, בדרכם חזרה לקרקע הפיגוע, לפני שהכדור הראשון ניתץ בדיוק מיומן את גולגולתו של המחבל.

כלי הרכב דהר בזריזות לתוך מעקה הבטחון בצד הכביש, התהפך ונעצר. חייל שריון הגיע ראשון והתחיל במלאכת העתקת גופת המחבל אל מחוץ לרכב. תושב מודיעין, שבמקרה היה שם, לא מצמץ לפני שביצע בטרוריסט וידוא הריגה. בשניות המעטות שעברו מתחילת האירוע, כבר החל להתאסף קהל משולהב שהלך והתקרב לרכב ההפוך ולנהגו הרצחני. כשצוות מד”א התפנה לגשת לגופתו, זו כבר כמעט הייתה מחולקת לשניים.

בחקירת המשטרה התבררה זהותו של המחבל - אברהם כהן, תושב הרצליה.

הגיע לירושלים לסידורים, שעה שבלמיו בגדו בו.

ההיסטוריונים יסמנו יום זה כיום הראשון של התמוטטות מדינת ישראל הראשונה.