אפריל 2008

בסוף השבוע הזה, משישי עד ראשון, אפשר לשחק בחינם טים פורטרס 2.

יש קהילה גדולה למשחק בארץ ושרתים ישראליים מהירים, ומומלץ לכולם לנסות אותו (זהירות, ממכר).

המשחק רץ על מערכות חלונות ועל לינוקס באמצעות wine.

העובדות הן אלה:

בין חיפה לבין קריית שדה התעופה מפרידים 129 קילומטרים, 24.24 ש”ח ומאה וחמש דקות. עקב עקרון הסימטריה, הדרך הלוך זהה בנתוניה לדרך חזור.

סיפור המעשה:

ביציאה דרומה על כביש 40 מופיע שלט המכוון לכיוון כביש 6, ומראהו הכללי כמתואר:

/-------------\
|      _      |
|     |6|     |
|      -      |
|             |
|      |      |
|   <--|      |
|      |      |
|      |      |
|      |--    |
|      |      |
|             |
|      8      |
|             |
\-------------/

רבות סופר ודובר על מערכת השילוט הישראלית וסגולותיה, ובמיוחד נטיותיה לשלוח נהגים בכיוונים שאינם בהכרח נכונים. היות ומדובר בכביש 6, שכידוע מקפיד על סטנדרטים יותר גבוהים של שילוט והכוונה, העדפתי לדבוק בשיטת הניווט הידועה בכינוי המלגלג “להאמין לשלט”. בשלב זה היה עלי להיזכר בשלט הדייקני ליד מחלף עירון שהכריז בגאון “כביש 6 נפתח לציבור”, אך לא כך התגלגל סיפורנו.

כביש 40

כביש 40 הוא הכביש השני באורכו במדינת ישראל (כ-302 קילומטר). הוא נמתח מצומת קטורה שבערבה, לאורך הנגב והשפלה עד כפר סבא שבדרום השרון.

אי שם, במרכז הארץ, קיים איזור דמדומים שלא מוכר במפת ארץ ישראל כפי שישרטט אותה חיפאי. חיפאי יכיר את דרכי הגישה לדרום הארץ - כביש 4 לאשקלון, כביש 6 כקיצור דרך, והאמיצים יסעו לים המלח דרך כביש הערבה. לעומת זאת, כשיידרש חיפאי לבגדים זולים להחליא ולפריטי דסקית, ייזכר בקיומו של הקרוואן הנודד המוכר בשם “שוק רמלה לוד“, אך רק היום החיפאי הספציפי גילה שקיימים מקומות בשם “רמלה” ו”לוד”.

משיחת טלפון עם בוקי נאה התברר שבניגוד לאינסטינקט הראשוני, לא כדאי לבצע סיור בכספומטי הסמים של שכונת הרכבת.

האימה התגברה, כשפניית פרסה התגלתה כטריק קשה לביצוע.

דרומה

כשהאוסף הטרי ביותר של היס רקורדס מתנגן ברכב בליווי דפיקות הלב, פנינו אקראית שמאלה בתקווה שחוק שי דרומי עדיין לא עבר.

סתריה הוא מושב באזור השפלה ליד העיר רחובות. שייך למועצה אזורית גזר.

היישוב הוקם בל”ג בעומר בשנת 1949 על ידי 95 משפחות עולים מרומניה ופולין שעלו לארץ ממחנות מעבר בקפריסין, לשם נשלחו על ידי הבריטים. עד למלחמת העצמאות שכן במקום שבט בדואי שקרא למקום סטריה, ובעקבות כך נקרא היישוב.

במהלך הזמן הצטרפו לתושבי היישוב עולים מהונגריה ותושבי הארץ.

בכבישי סתריה:

• נמדדו לפחות חמישים מעלות חום. אין צל.
• כפועל יוצא מכך, אין הולכי רגל בני פחות משבעים.
• אנשים בני שבעים ומעלה עמידים בפני חום עז.
• אבל לא יודעים איפה כביש שש.

בצרכנייה של סתריה:

• יש אייס טי ממש קר, ממש בזול.
• אין יוצאי רומניה.
• אין יוצאי פולין.
• יש ערסים.
• שיודעים איך להגיע לכביש 6.

מחשבה לאחור 1

פונים שמאלה מכביש 40 לכביש 1. פונים שמאלה מכביש 1 לכביש 6. אורך מסלול: 2000 מטרים.

מחשבה לאחור 2

בשעות הצהריים המוקדמות אין כמות פקקים שמצריכה נסיעה מכביש 6. אפשר לנסוע דרך איילון.

תודות

לדניאל וגיא שנסעו איתי ברכב והזכירו לי ברציפות שאני אידיוט.

ביום חמישי האחרון חזרתי הביתה משירות מילואים, עמוס תיקים, והמעלית - לא עובדת, מה שגרם בהכרח לכך שעליתי שש קומות במדרגות.

מאוחר יותר הסתבר שהמעלית תקינה - אך הכפתור בקומת הכניסה מקולקל.

התבקשתי להדפיס שלט שיוצמד לדלת המעלית ליד הכפתור הסורר, ולהעביר את המסרים הבאים:

• המעלית בסדר גמור, רק הכפתור לא עובד
• אפשר לעלות קומה ברגל ולהזמין מעלית משם
• מי שעולה במעלית, שבבקשה יחזיר אותה לקומה אפס

התוצאה:

הכפתור מקולקל

ניתן להזמין את המעלית בקומה 1

נא לשלוח את המעלית לקומה אפס

כך נשאר השלט עד שהגיע טכנאי ותיקן את הכפתור¹.

בכל זאת, בשיחה עם אחת השכנות היא גילתה שהיא הגיעה עם קניות, ראתה שיש שלט ליד המעלית, הבינה מכך שהמעלית לא עובדת, ועלתה במדרגות.

- - -

המסקנה - המסר לא קיים רק על הנייר המודפס, אלא עצם הימצאו של נייר מודפס הוא מסר בפני עצמו.

- -

¹ - את הריליי למעשה, אך לא זה העניין

כשעליתי על קו 9 בחיפה (קו שכונתי שמקיף את רמת רמז, רמת חן ורמת ספיר), הנהג ביקש ממני בקשה מוזרה - להגיד לו לאן לנסוע ואיפה יש לו תחנות.

הוא התחיל לעבוד באגד היום - מייד לאחר שהשתחרר מתפקיד קבע ב669, אביו שיכנע אותו להצטרף לאגד.

הוא יודע איך להפעיל את מסוף הכרטיסים, ויש לו את הידע התיאורטי הנדרש - אבל אין לו מושג מה המסלול ומה לעשות עם האוטובוס הזה שהוא מופקד עליו.

זה סממן של תהליך הסמכה וחפיפה לקוי מצד אגד - אין תחליף לנהג ותיק שעושה את דרכו במסלול הקו יחד עם הנהג החדש, מראה לו דגשים מיוחדים, מכיר לו נוסעים קבועים, ומלמד אותו את כל מה שהוא צריך לדעת כך שיהיה הנהג הטוב ביותר שאפשר.

בנוסף, אגד מציגה פנים בלתי מקצועיים בפני נוסעיה - נהג שפונה בתחינה לנוסעיו לעזרה מעביר מסר של חוסר מקצועיות, שנדבק על השם “אגד” בעיני כל הנוסעים.