מה שאף אחד לא אומר לכם על תאונת האופנוען שאף אחד לא עצר לו

הוצאת לי את המילים מהפה, אבל זה לא ימנה ממני להוסיף עוד כמה קישקושים על הנושא.

דווקא ההלם אמור לגרום לאנשים לעשות משהו.

מה שכן, לא אמרו בטלוויזיה ולא טרחתי לקרוא בעיתון האם מישהו מהנהגים שלא עצר התקשר למשטרה או למד”א מהאוטו. כי באמת, סתם עצירה של אזרחים באמצע הצומת בוודאי לא היתה מסייעת.

וזה גם מה שאני הייתי עושה (לו היה לי בכלל רישיון. נדמה לי שלו היה מדובר בצומת שיש בו הולכי רגל, הדיווח היה מיידי): דבר ראשון מתקשרת למד”א לדווח.

מתברר ש-15 בני אדם התקשרו למד”א. לפי ערוץ 10, “רק” 15. גם זו השמצה לא הוגנת של הנהג הישראלי: אם 50 אזרחים היו חוסמים את קווי החירום של מד”א, היה יותר טוב?

הנהגים שעברו לידו ולא עצרו, לא היו ראו מרחוק מה היה מצבו בעת ההיא. אין לי דרך להסביר למה הם לא עצרו. זה לחלוטין לא נהיר לי.
אז מה אם הם קראו למד”א? זה לא משנה את העובדה שצריך לגשת לפצוע, ופשוט להיות איתו. תחשבו על התחושה האיומה הזו, של הנהג שנפצע וגוסס לבדו על הכביש, עם כל המכוניות האלו שנוסעות סביבו.
הנהגים שעברו שם היו צריכים לעצור, ואין שום תירוץ לזה.

טוב, על הטענה הזאת כנראה אין הסכמה, ומי שלא היה שם לא יכול להכריע. מי שכן היה שם, לעומת זאת, יזומן בקרוב לחקירה.

אתה לא יכול “לזהות את מצבו של ההרוג” במבט מיידי, כשאתה נוסע במהירות 30 קמ”ש. ברור שאני לא מצפה ממישהו שעוצר ורואה שזו גופה מרוסקת, לעמוד לידו. אבל כדי לקבל את ההחלטה הזו צריך לעצור.