חרם הקולנוע הגדול

לפי יאיר רוה, אולפני הקולנוע האמריקאים חמים על המפיצים הישראליים – ארה"ב הודיעה שישראל נכללת בין המדינות שבהן זכויות יוצרים של יוצרים זרים אינן מוגנות במידה מספקת, ולהערכתו של יאיר זה רק עניין של זמן קצר עד שהאולפנים יאיימו בהטלת חרם על המפיצים הישראליים, אם אלו לא ישפרו את המצב הקיים.

כמובן שהרשימה היא פוליטית לגמרי. מעניין לגלות שרוסיה, בירת הפיראטיות העולמית, אינה נכללת ברשימה מטעמי כסת"ח כאלה ואחרים.

דרך אגב, אם תנסו ללמוד עוד על הנושא, ותשאלו את האולפנים (המיוצגים על ידי הMPAA, גוף שמאגד את כולם ביחד) למה בעצם חשוב להגן על זכויות יוצרים – באתר http://www.respectcopyrights.org יסבירו לכם שחשוב לשמור על זכויות יוצרים, אחרת יפתחו לכם את התחת – על המסך, במקום מסרים הסברתיים על מוסריות, רצות כתובות IP של גולשים עם הכיתוב "האם זה אתה? לא תוכל להתחמק מעונש. עד 150,000$ קנס!".

(תגובתי אצל יאיר:)

בכל מקרה, המפיצים בארץ הם אלה שצריכים להיות חמים על האולפנים, לא להיפך. את הסרטים שמוכרים בתחנות המרכזיות, הרוכלים לא משיגים בארץ, ולא מצלמים בבתי הקולנוע בישראל – אלו באים דרך האינטרנט מהפיראטים שהאולפנים בארה”ב לא משתלטים עליהם.

כראיה – אין עותקים של סרטים ישראליים להורדה לפני שלב הדיוידי, פרט לבופור, שהגיע גם הוא מעותק דיוידי, לא מבתי הקולנוע.

האולפנים רוצים להטיל חרם? שיטילו. זה לא ישנה את מצב הפירטיות בכלום, ורק יגרום לאלו שעדיין רוצים לראות סרטים באופן לגיטימי, להוריד סרטים מכיוון שזו תהיה הדרך היחידה לראות אותם.

במקום לחפש דרכים להגביל את האינטרנט, שילכו ויעצרו כבר את המניאקים שמוכרים סרטים שהם הורידו בחינם, ומרויחים מיליונים על חשבון עבודה התנדבותית של אחרים.

  1. צפריר’s avatar

    אני מדביק כאן את תגובתו של יאיר מאצלו:

    רוה לצפריר: ואני מדגיש שוב – החוק הזה לא מדבר בכלל על מוכרי העותקים הפיראטים בתחנה המרכזית. זה מה שאידיוטי בו. הם הרי אלה שגורמים להפסדים אמיתיים לאולפנים: אנשים שמוציאים כסף עבור הכותרים האלה והכסף לא מגיע לבעלי הזכויות. החוק הזה סתם מנסה למנוע הורדות סרטים בבית לצפייה פרטית. אני בטוח שמי שמוריד היום את “ספיידרמן 3″ באינטרנט הוא מישהו שממילא לא התכוון לצפות בו בקולנוע, כך שאם כבר הקהל הפוטנציאלי של הצופים בתוצרים ההוליוודיים גדל ולא קטן. צריך עכשיו לראות איך מתרגמים את זה להכנסות. וחוץ מזה: ברוב המדינות בעולם, כולל ישראל, אין שום חוק שמונע ממך לשבת בבית הקולנוע ולצלם במצלמת וידיאו את סרט הקולנוע. בעל בית הקולנוע יכול לזרוק אותך מהאולם אם תתפס, אבל הוא לא יוכל להגיש נגדך תלונה. את הגעתם של סרטים לרשת אי אפשר יהיה למנוע. זה פשוט בלתי אפשרי. עכשיו השאלה היא: איך מתמודדים עם המצב הזה. השיטה המיושנת של הוליווד והמפיצים הישראלים: לדרוש חקיקתו של חוק שיבטיח גזר דין מוות למי שהוריד סרט. הגישה הנבונה יותר: למצוא את הדרך בה שינוי ההרגל הציבורי, שהגיע בזכות חידושי הטכנולוגיה, יוכל לדור בכפיפה אחת עם האינטרסים של התאגידים. וזה רק דורש התארגנות כלכלית מחודשת וחשיבה על העתיד במקום על העבר, דבר שהאולפנים והמפיצים בארץ מאוד מתקשים בו.

    הגב

Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

titassite