אוקטובר 2006

[...]מפעיל את הרדיו כשעון מעורר הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה מכבה את הרדיו שעון מעורר שבת.
מפעיל את הרדיו כשעון מעורר הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה מכבה את הרדיו שעון מעורר שבת.
מפעיל את הרדיו כשעון מעורר הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה מכבה את הרדיו שעון מעורר שבת.
מפעיל את הרדיו כשעון מעורר הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה נח הולך לישון קם בבוקר יוצא לעבודה חוזר הביתה מכבה את הרדיו שעון מעורר שבת.[...]

לפי האורות בחלונות, אני לא החיפאי היחיד/
שהתיישבה לו סופת רעמים על החלון, עם ברקים/
שאורם חודר את העפעפיים, ורעמים/
שקולם חודר את הנשמה כמו אגרוף רועם, ומצטרף אליו צליל גרגור הקיבה/
של העולם.

ג’ורג טוסקה

מחר צפו לעיניים טרוטות, קשה להאמין שמישהו עבר את ההפגזה הזו וישן כמו שצריך.

– — –

אז מה, מחר צריך ממש ללבוש מעיל? לא זורם טוב.

כבר בקושי זוכרים, אבל פעם, לפני חודש וחצי בערך (מרגיש כמו הרבה יותר מזה) חנן כהן הקפיא את וובסטר.

וובסטר, כפי שניתן להתרשם מימינכם למטה, אוסף פוסטים של בלוגים מרחבי הארץ, ומגיש אותם לקורא. אני אפילו לא השתמשתי באתר, הייתי קורא הכל ברסס.

היתרון בוובסטר היה שהוא היווה רשימת בלוגים שעברה סינון על ידי חנן, ונשארו רק אלו שהוא ראה לנכון.
הבעיה בוובסטר הייתה שהוא היווה רשימת בלוגים שעברה סינון על ידי חנן, ונשארו רק אלו שהוא ראה לנכון.

באותו זמן דיברנו פה ופה על למה משתמשים בוובסטר, ומה אפשר לעשות במקום.

אני הצעתי רעיון קהילתי, כפי שרואים שם בתגובות, והסתבר שהתפרצתי לדלת שfiLi כבר פתח - israelated. אתר שבו כל בלוגר רושם את הבלוג שלו, ואפשר לראות בלוגים פופולריים, פוסטים פופולריים, וכדומה וכדומה.

באותו זמן לא כל כך הבנתי איך זה יעזור, אתר בלי עיצוב, ועוד באנגלית, לא הסתדר לי, אבל זכרתי לעקוב.

אז הנה, הגירסה העברית - ישראלוונטי. הבטחתי לעודד, לא?

בינתיים האתר איטי להכאיב, אולי שווה לארח אותו בארץ, ולא אי שם באיזור שיקגו?
עוד יש כמה באגים, וההתאמה לעברית לא מושלמת. גם היה נחמד אם ברסס, שמו של הבלוג היה מופיע לפני הכותרת, כמו שבוובסטר.
אבל יש פוטנציאל נפלא - אם יירשמו שם בלוגים עצמאיים מהזן ה-, בואו נקרא לזה, חצי מקצועי, נוכל ליצור שם מסה קריטית קטנה שתמנע מהמקום להפוך לאתר שיתוף חוויות מהאירובי של ילדות בכיתה ח’.

אתם עוד פה?

לפני שנה בערך שוטטתי חסר מעש באינטרנט, וראיתי במקרה טריילר של סורק באפלה.
נדלקתי - הרוטוסקופיה, אותה שיטה שבה צילמו סרט, ולאחר מכן במשך 18 חודשים הפכו כל פריים בסרט לאנימציה מחושבת היטב ומרהיבה ביופיה, נראית ממש טוב.

לכן החלטתי להשיל כמה שקלים ולראות את הסרט בפסטיבל הסרטים. זו ככל הנראה הפעם היחידה שהסרט מוקרן על מסך קולנוע בישראל, ומי שלא ראה את הסרט בפסטיבל, הפסיד.

קיאנו ריבס הצליח לא להיות קיאנו ריבס למשך סרט אחד, ופיליפ ק. דיק לדעתי במיטבו כשהוא יוצר מקסימום סיפור מינימום מדע בדיוני. נראה לי שאקרא את הספר.

הערה למפיקי הפסטיבל - הכתוביות שאתם מקרינים בנפרד מהסרט קטנות מדי - זה הגיע למצב שבו הייתי צריך לבחור בין לקרוא את הכתוביות לבין לראות את הסרט.

- - -

בין שני הסרטים העברתי קצת זמן בארקפה, שם נתקלתי בטופס משוב על הסלטים החדשים שלהם. יש בטופס חמש שאלות, איך היית מגדיר את גודל הסלט, טעמו, צורתו, ועוד איזה קריטרוניים, כשהתשובות הן אחד עד חמש, פחות טוב מהמתחרים ועד יותר טוב מהמתחרים, בהתאמה.
זו מין תחרותיות מגעילה, הרי גם אם נתעלם מהנחת היסוד שאני מכיר עד הסוף את הסלטים של המתחרים, מה אכפת לכם מהמתחרים? תעשו סלט יפה, גדול וטעים, בלי קשר למה שהמתחרים שלכם עושים. תפסיקו להסתכל על הדשא של השכן. אני צריך להבין שבשביל שתעשו סלט טעים, קודם המתחרים צריכים לעשות סלט טעים?

- - -

כבר לא עושים סרטים כמו המעיין.

אני מחכה לסרט הזה מאז היום שבו ראיתי את רקויאם לחלום, סרטו הקודם של דארן ארונופסקי. היה לי משעמם, שאלתי חבר איזה סרט כדאי לי לראות, המליץ לי על רקויאם לחלום, הורדתי אותו, והסתובבתי בדכאון במשך יומיים לאחר מכן. עד היום כשאני שומע את נעימת הנושא של הסרט עולות לי דמעות לעיניים.

המעיין הוא סרט הזייתי, שלא ברור לך מה בעצם קורה, אבל אתה ממש נהנה לראות את זה.

עדכון: יאיר רוה פחות או יותר הבין מה קורה שם, זהירות, יש קצת ספוילרים.

- - -

האזורים הכי אהובים עלי ב-iMDB הם הטריוויה והפאשלות. לדוגמה, בסקאנר דארקלי, אפילו שזה אנימציה שאפשר לפקח עליה ולשנות כל מיני דברים, יש חוסרים בהמשכיות, עגילים שנעלמים מצילום לצילום, דברים כאלה.

במעיין השתמשו בצילום מיקרוסקופי של צלחות פטרי כדי ליצור כל מיני אפקטים מיוחדים, כנראה של הצילום בחלל, במקום באנימציה ממוחשבת, ככה גם חסכו בתקציב וגם זה יצא יותר יפה.

- - -

וזהו, חיפה יכולה לחזור למצב הרדום הרגיל, שבו מסיבת רחוב מסתיימת בשעה שתים עשרה בערב, כמו ביום חמישי האחרון.