מזל טוב!

הערב, בשעה טובה, נולדה מאיה בוסקילה!

הדברים צפויים מראש, אבל מזעזעים כל שורה מחדש:

בוסקילה טוענת שלא הקדישה מחשבה למשמעות הסעיפים הללו. היא רק חיפשה מישהו שיוציא אותה מחשכת האלמוניות. אין סיפור מוכר מזה בשואו-ביז. “זה נורא קשה כשאתה אנונימי ואתה מאוד רוצה להצליח, לא אכפת לך לאן לוקחים אותך. כל כך רציתי להצליח, לשיר, להיות שם, איפה שהיו כל אלה שקינאתי בהם. אפילו לא קראתי על מה חתמתי, אמרתי מה שיהיה יהיה”.

אני רואה ציטוט שלי בשמי, כביכול אני דיברתי, שאומר כך: ‘אני פונה לראש הממשלה לבטל את החיוב לתשלום בצפייה במונדיאל וזה מכיוון שבזמן האחרון התחלתי לאהוב כדורגל, וזאת מאז עלייתו של הכדורגלן ראובן עובד’. אתה מבין את אחורי הקלעים?”

לא.

“הם התקשרו עם כדורגלן בשם ראובן עובד, ולא היה אכפת להם לצייר אותי בדרך הכי זולה שיכולה להיות כדי למתג את הכדורגלן שלהם על חשבון שמי.”

בן-שושן ומלול לא עשו דבר שלא נכתב בחוזה. “המפיק הוא בעל הזכות הבלעדית והייחודית לנצל את יצירתו של הזמר בדרכים השונות”, נאמר בו, “או להרשות את ניצולה בידי אחרים. המפיק הוא היחיד שרשאי להחליט על פרסומה של היצירה, בכל אופן וממד, או להרשות את פרסומה כאמור בידי אחרים”. שיקול דעת בכל הנוגע להופעותיה של בוסקילה בכלי התקשורת נשמר למנהליה, שמצדם נתנו פרשנות מרחיבה למונח “הופעה” - “התפרסמות, היחשפות, יציאה לאור, ביצוע חזרות, ביצוע הקלטות, השתתפות בתוכנית טלוויזיה/רדיו/אינטרנט וכן כל הופעה מקצועית אחרת, מכל סוג ומין שהוא, בכל סוגי המדיה בין בישראל ובין בחוץ לארץ”.

“אין תוכנית טלוויזיה שהיא מתחת לרמתה”, קבע בן-שושן בראיון. “חשיפת יתר יש רק בשמש, כשיוצאים כאלה דברים בעור. מאיה צריכה להופיע כמה שיותר. קניון, היכל התרבות, הכל טוב”.

מה שלא רואים בעיתון/מהדורת אינטרנט, זה שמאיה טבעית, בלי שיפוץ לפני כל גיחה של מצלמה, נראית הרבה יותר כמו אישה והרבה פחות כמו ברווז עם שדיים.

סך הכל, מה כל הסיפור?

בחורה עם קול טוב, שיוצא לה איזה סוכן מבריקסקס ושופך עליה מחמאות, את-תהיי-פרח-השכונות סטייל, זורק עליה איזה חוזה עם הרבה מילים מפחידות, תחתמי יאללה נו, את מאחרת להופעה (מותר לך רק פעם בשנה, חבל).

אני קורא בזאת לכל מי שרק מוכנ/ה להקשיב - לא לחתום על שום דבר לפני שקוראים ומבינים. כמה שקלים להתייעצות עם עורך דין על החוזה היו חוסכים למאיה הרבה בעיות. לדוגמה הסעיף שאומר שהיא, וכל דבר שהיא אומרת, וכל מה שהיא עושה, שייך לרוברטו, הוא החלטה של רוברטו, ורוברטו גם יכול לדבר בשמה, למשך ארבע-עשר השנים הבאות. מישהו באמת מוכן לחתום על דבר כזה?
אה, וגם לא לקחת סוכן שהוא אידיוט. “יוצאים כאלה דברים בעור” זה גם לא המינוח הרפואי המקובל, וגם לא דימוי שכיף לחשוב עליו.

- - - - - - - -

עד הערב, פסלתי כל דבר שהיה קשור למאיה בוסקילה. לא רציתי לשמוע שירים שלה, לא רציתי לראות אותה בטלוויזיה, לקרוא עליה, או שום דבר. זיהיתי מוקדם את התופעה הזו של סוכן שמכניס את היד (סליחה על הדימוי) עמוק לתוך הצד האחורי של הטאלנט ומתחיל להפעיל את הבובה, מתוך ראייה של עסק מסחרי נטו, תהיה זו מאיה בוסקילה, או דוגמנית, או הגיי בוייז, או כדורגלן. וזה ממש לא רק רוברטו.
כשבארץ נהדרת עשו את הדומת של הסוכן שישקו, הייתי היחיד בחדר שצחק, וצחקתי רק כי הם העיזו לסמן את הנושא ולצחוק עליו. חבל שהחיקוי היה משהו בין גרוע ללא ברור ליותר-מדי-דומה-לעוזי-כהן, ולא היה שם יותר מדי הומור או עוקצניות. והדמות לא שבה אל המסך.
מהיום, אני מרשה לעצמי להתייחס אליה כמאיה בוסקילה.

- - - - - - - -

אפשר לבקש סליחה באס-אם-אס?
אפשר לבקש סליחה בפתק?
אפשר לבקש סליחה באי-מייל?
אפשר לבקש סליחה במכתב?
אפשר לבקש סליחה בבלוג?
אפשר לבקש סליחה על לוח מודעות?
אפשר לבקש סליחה בשיחת טלפון?
רק רגיל, או שאפשר גם בסלולרי?
צריך לבקש סליחה פנים מול פנים?
ומה עם אלה שלא אפגוש בזמן הקרוב?
ואיך מבקשים סליחה ממישהו שכבר לא בין החיים?

- - - - - - -

יום הכיפורים קרב ובא, ואם…

פגעתי , הלשנתי, כעסתי, נשכתי, הרבצתי, בעטתי,
שנאתי, סכסכתי, הכאבתי, ריכלתי, דיברתי, הפכתי,
הרבצתי, שברתי, בלבלתי, התבלבלתי , שיקרתי, עצבנתי, בניתי, פירקתי, שפכתי,
ניפצתי, הבטחתי ולא קיימתי, איבדתי, הגעלתי, צבטתי, או סתם הרגזתי

אני באמת מצטער מכל הלב - סליחה … .

כמה כאלה כבר קיבלתם?
אפשר לבקש סליחה בקופי פייסט?

יום חמישי, שמונה בערב פי אם, רשת ABC האמריקאית.

מה רואים?

בטי המכוערת. באמת. נשבע לכם.

מעניין מה יהיה בסוף.

ביהמ”ש נתן ארכה של 45 ימים להסדרת שהייתו של הראפר הירושלמי. בסופם יוכרע אם יישאר בארץ או יגורש עם משפחתו לארה”ב.

וואלה!

[youtube="http://www.youtube.com/watch?v=KyRoc4s1KyA"]

שרית פרקול מצטטת ציטוט מתוך “איך זה מרגיש”, מאמר של סטנלי גרינספן, מחבר הספר “הילד המאתגר”, שמדבר על ילדים בעלי קשיים בעיבוד החושי:

דמיינו כי אתם נוהגים ברכב שאינו פועל כראוי. כאשר אתם דורכים על דוושת הגז, הרכב לעיתים מזנק קדימה ולעיתים אינו מגיב. כאשר אתם צופרים, קול הצופר נשמע כתרועה מרעישה. הבלמים לעיתים מאטים את הרכב, אולם לא תמיד. אורות האיתות עובדים באופן ארעי, ההגה רועד ומד המהירות אינו מדויק. אתם מצויים במאבק מתמיד כדי שהרכב יישאר על הכביש וזה מקשה עליכם להתרכז בדבר אחר”.

בקיצור, יש להם דאייהו. אני מוכן להישבע שחוץ מהצופר (הוא דוקא חלש במיוחד) ואולי מד המהירות (מי יודע…) כל התופעות האלה קיימות בלאנוס שלנו.

לכולם!

כן כן, גם לך!

התאילנדים האלה, באמת.

אפילו הפיכה אצלהם באה בשאנטי.

אולי זה הפתרון לבעיות שלנו? נעשה אותו דבר.
הרי גם ככה רוב האנשים בשלטון הם יוצאי צבא, אפשר פשוט לקצר את התהליך, ולשים את הצבא בשלטון.

(הייתי אומר הפיכה בלתי-אלימה, אבל הכל במדינה הזו אלים.)

אפילו תהיה למהלך תמיכה של המלך!

- - - - - - - -

נסיון הפיכה שכזה נרשם היום בהרמת הכוסית החגיגית של “מפלגת” קדימה. אם פעם, ב-1966, אהוד אולמרט היה צריך ממש לעלות על הבמה ולנאום כדי לקרוא למנחם בגין להתפטר, הרי שהיום כבר מספיק לעמוד ליד המצלמות של ערוץ שתיים ולדבר קצת יותר חזק מהרגיל. אני עד עכשיו לא מבין איך מכזה מרחק הוא בכלל שמע מה הם צועקים.
מעניין לראות שאולמרט ניסה להשתמש באותה דיפלומטיה שמנחם בגין הפגין כלפיו בזמנו, אבל הסדרנים חשבו קצת אחרת.

- - - - - - - -

מחפשים שם לתינוקת? אני ממליץ על האות א’. יש שם שמות יפים, כמו אורין, אורית, אורלי.

- - - - - - - -

מה לגבי חיים רביבו?

- - - - - - - -

ישוחרר הלמו!

התקשרו אלי מבנק הדם.

עדכון: התקשרו שוב - 10/12/06.

אם זה לא מספיק כדי להפוך אדם חיוור, הם ביקשו ממני דם.

מסתבר שבתקופת החגים יש מחסור בדם בארץ, לא, לא בגלל שאופים מאפים לחג מדם ילדים נוצרים, אלא מפני שבתקופה זו הדמבולנסים (או בלשון מתנדבי מד”א - ואן-דם) לא עושים סיבובי התרמות בבסיסי צה”ל ובבתי ספר.

אז אם מישהו פה מקבל תרומת דם -O (תורם לכולם, מקבל רק -O), שיעצום עיניים ויחשוב עלי.

כמו כן - סקופ.
החל מלפני חודשיים נכנס לתוקפו התקן האירופאי לתרומות דם, או משהו כזה, ועכשיו בודקים גם לגברים המוגלובין. החור באצבע מעצבן, אבל שוכחים אותו ברגע שיש גם חור בוריד.

עבודה בבנק הדם לא נראית לי הכי נעימה. אבל יש להם בכל זאת איזה גאוות יחידה, שזה יפה.

אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר. אני חושב שבחיי ראיתי את הזריחה הרבה יותר פעמים בסופו של לילה מאשר בתחילתו של בוקר.

הרי בבוקר אין שום דבר מעניין לעשות. התוכניות בטלוויזיה גרועות, כולם בעבודה או לימודים או משהו כזה, ובכלליות משעמם.

מובן שלא הרבה אחרי שהשתחררתי חזרתי למצבי הטבעי - הולך לישון בארבע לפנ”ב אחרי מרתונים של סדרה כזו או אחרת, מתעורר בשלוש מוכן ליום חדש. באופן אפקטיבי העברתי את עצמי לשעון זמן ניו יורק.

השבוע, כאמור, אחרי חודש וחצי בערך בגריניץ’ מינוס ארבע, התחלתי לעבוד. העבודה בשעות נוחות, אני מתחיל בסביבות תשע-עשר, לא משהו נוראי מדי. אבל בלילה, כשאני צריך ללכת לישון, אין עם מי לדבר. מקסימום נרדם לחצי שעה ומתעורר רענן.
בקיצור - יש לי ג’ט לג.

יעפת (ג’ט לג)

לאחר שהקריפטוכרומים המפוזרים על העור מאתרים ירידה ברמות האור שבסביבה, נשלח המידע דרך מערכת העצבים להיפותלמוס. ההיפותלמוס מייצר את הורמון השינה הקרוי מלטונין באמצעות תהליכים כימיים מורכבים שונים. המלטונין גורם לסידרת תופעות בגוף המסייעות לשינה.

לכולם ברור?

אז איך משתלטים על הקריפטוכרומים הסוררים?

מלטונין.
יש לי כדורי מלטונין במינון 1000 מיקרוגרם, שזו כמות שיכולה לגרום אפילו לגלעד ינקלוביץ להתעפץ.

אין באמור לעיל להיחשב כמידע רפואי מהימן. לכותב המדור אין מספיק בגרות ופסיכומטרי להתקבל לרפואה גם אם היה רוצה. המדור לא לוקח עליו אחריות, לא עכשיו, ולא באופן כללי.

מנסיוני עם מלטונין, עושה רושם שמדובר, פחות או יותר, בחומר טוב. אין תופעות לוואי, נרדמים באופן טבעי (זה לא כדור שינה), ויש תוצאות. אחותי פעם לקחה את זה ולא התעוררה לעבודה למחרת.

מצד שני, כנראה שיש איזה נטייה להתרגל לחומר. פעם הייתי לוקח כדור ואחרי חצי שעה זוחל בקושי למיטה. עכשיו זה כבר בקושי מורגש.

המעניין הוא שאחרי כל זה, ברגע שיש קצת חופש, או איזה סופשבוע ארוך, אני חוזר מהר מאוד לשעותי הטבעיות. לא ברור הסיפור הזה.
עד אז, אני טוחן קפה כמו משוגע.

אז אפל מציעים למכירה סרטים באייטיונס ביום שיוצא הדיוידי. אני אמור להיות המום?

עכשיו אתם נזכרים?

בפיגור של ארבע שנים אחרי הטכנולוגיה?

ואתם גם רוצים שאשלם על זה כסף?

אז היום היה לי ראיון העבודה המדובר, ובמהלכו היתה לי הארה - לא בא לי לעבוד שם. אז מחר אני מתחיל עבודה בשרות לקוחות טכני.

איך שגלגל מסתובב לו.