היום יום הבלוג 2006. בעיקרון, אני אמור לרשום 5 בלוגים שאני קורא, ושאף אחד לא מכיר.

היות והבלוגים שאני קורא הם בעיקר כאלה שכולם מכירים, אמליץ על http://he.wordpress.com - שם תוכלו לראות מה קורה בעברית בשכונה של וורדפרס.כום - כשהמכנה המשותף הוא אנשים שמספיק מתוחכמים בשביל ללכת צעד מעבר ל”בלוגיות”, כלומר תפו”ז וישראבלוף, ולהשתמש בפלטפורמה יותר “מקצועית” נגיד, וורדפרס, אבל אינם מספיק הארדקור בשביל לשבת על אירוח עצמאי עם דומיין.

מעבר לזה, הנה חמשת הבלוגים שהייתי רוצה לקרוא, אבל אין:

1. דאגלס אדמס. דאגלס תמיד היה מחובר לטכנולוגיה, ואין צורך לציין שהוא היה כותב נפלא. אני משוכנע שאם היה חי כיום, היה לו בלוג פורה ומרתק, עם תגובות רבות. לדוגמה. אפשר לקרוא את “סלמון הספק”, שמכיל אסופת מאמרונים וקטעי נאומים של דאגלס, בסגנון הכתיבה הבלוגי.

2. הפוליטיקאי האנונימי - אני רוצה בלוג של פוליטיקאי, שיעשה לכנסת את מה שוולווט עשתה לעיתונות. כולנו יודעים שאנחנו לא רוצים לדעת מה באמת קורה שם. בגלל זה אנחנו רוצים לדעת מה קורה שם. הלוואי.

3. אותו כנ”ל, של קצין בכיר מהמטכ”ל. במסגרת ביטחון שדה, כמובן?

4. אמא של מחבל מתאבד - או שיש כבר דבר כזה?

5. בלוג של שוטר. למה להאמין לכתבים פליליים? או שגם דבר כזה כבר יש?

ואם בכל זאת אתם רוצים למצוץ ממני המלצות, תעברו על הפוסטים שלי, כל מי שהגיב אצלי או שנתתי לו לינק, הוא מומלץ שלי. זה כולל גם את אלה שאני לא מסכים איתם.

נגמר המילואים.

צחקתי, הקאתי, גנבו לי מדים.

וואלה, היה כיף.

עכשיו, לענייני התשלום:

מבחינת צה”ל יום הוא יום, כך שמשכורת מינימום מחולקת ל-30, וככה יוצא שאני מקבל קצת כסף.

אותו קצת עבור יום חול ועבור שבת.

אז עבור 9 ימים: 119.5 כפול 9 = 1075.5. (את החצי אני דורש במטבע עם תחריט של רוטשילד).

מזה הם יורידו לי בערך 137 שקל לחודש (מי יודע כמה חודשים הם ייקחו) דמי ביטוח לאומי.

כרגע השאיפה היא לקנות בכסף הזה גיטרה אקוסטית. שווה, לא?

עכשיו מה הקאטץ’?
אמור להיות מענק מיוחד למשתתפים במלחמה, בעוד התגייסתי שבוע בערך אחרי הפסקת האש. אבל אני גם רוצה מענק!
הנושא בברור.

עדכון: אין כסף! תתבייש!

את המענק יקבל אך ורק מי שגויס בצו 8 לפני התאריך 14 לאוגוסט.

עדכון 2: מילואימניק שכיר? avishosh ידאג לך.

לא שלחתם אותי ללייפציג, אז הנה לפחות סרטון:

[youtube="http://www.youtube.com/watch?v=ueuhj9WsDzk"]

למביני עניין, זה לגמרי 2fort. המרגל שנהיה בלתי נראה הדהים אותי לגמרי. זה התחלה של מה שאני מצפה לו, שינויים בגיימפליי, במשחקיות.

אכזבה: עושה רושם שאין גיבס.

עושה רושם שבאמת המלחמה נגמרה, והמילואים שלי מצטיירים כסוג של שכונה+שמירת כוננות (מהבית, כן?).

לכן דבריי על אי קריאת מיילים וכד’ - מבוטלים לאלתר, אלא אם כן תפרוץ מלחמה, או משהו בלתי סביר שכזה.

- - - - - -

אני חייב לציין שזה ממש כיף להסתובב בבסיס בחצי ב’ עם חולצה אזרחית ונעלי ספורט, כלומר, כמו מילואימניק. אפילו איימתי עליהם שאם אין לי מיטה, או האוכל לא טעים, אני ישר יוצא לתקשורת. מילואימניקים כבר לא פראיירים!

אה, ואף אחד שם לא יודע מה זה ימ”ח.

עכשיו כשראיתי שאני באמת יכול להשתמש ביוטיוב בשביל לשלב מוזיקה במגבלות האירוח, כדאי שתתחילו להתרגל לפוסטים מוזיקליים:

[youtube="http://www.youtube.com/watch?v=xzMNqoNT1H4"]

אני חושב שאחד הדברים הכי פחות נעימים, זה להתגייס למילואים למלחמה, אחרי הפסקת האש.

כך שבשבוע הקרוב לא יהיו כאן עדכונים, לא אענה למיילים ולא אשאיר תגובות משעשעות אצל האחרים.

וויש מי לאק!

-צפריר.

מישהו הגיע לכאן בזכות זה שהוא חיפש בנענע “משחק דייב למחשב”.

היות ואני טוען שדיינג’רוס דייב הוא אחד ממשחקי המחשב הטובים ביותר שנעשו, אני מביא לתשומת לב קוראי “סטארטר” את הסאגה כפי שכתב אותה יוצר המשחק, ג’ון רומרו.

מי שרוצה עותק של המשחק, מוזמן לפנות אלי בתגובה או במייל.

- - - - - - -

תזכורת - הערב מתחילה בארה”ב העונה החדשה של “נמלטים”. אני בשום פנים ואופן לא מעודד הורדות פיראטיות.

מומלץ להאזין לשיר הבא בזמן הקריאה (זה לא באמת וידאו):

צילום: ג’ון(סי)

האנושות, כמכלול, מונעת על ידי רעיונות.
סטודנט בקמברידג’ ראה תפוח נופל, איזה סקוטי רצה להעביר גלי קול למרחק רב, פוליטיקאי בן 44 השתוקק לרתום את מה שגורם לברקים להבריק לצרכים ארציים, וכולנו הרווחנו.

אבל האנושות אינה מכלול.

אורי אשי הביא לתשומת לבי הרצאה של אחד דוקטור לואיס וון אהן, שמביא סטטיסטיקות מעניינות - את האמפייר סטייט בילדינג בנו בתשע מיליון שעות עבודה. את תעלת פנמה חפרו, לדבריו, בעשרים מיליון שעות עבודה. בשנת 2003 9 מיליארד שעות הושקעו במשחק הסוליטייר, מסביב לעולם.

דוקטור לואיס, אם כן, עובד על דרכים לנתב זמן פנוי של אנשים על מנת לפתור בעיות שמחשבים לא יכולים לפתור. לדוגמה, עיבוד תמונות - המשחקים שצוותיו של לואיס יוצרים, מניבים תגיות שמתארות תמונות, על ידי כך ששני אנשים שונים צריכים לתאר את התמונה תוך שימוש באותה מילה. אם זה נשמע מסובך, זה בגלל שלא ראיתם את ההרצאה. לואיס מסביר את זה ממש טוב ובהומור.

אני נוהג בזמני הפנוי להרהר ולחשוב על רעיונות.
בזמן הטיול שלי בגרמניה, בסוף כל יום חיפשתי בגוגל ארת’ את המקומות שהייתי בהם. ממש הציק לי שאין ממשק ישיר בין התמונות שצילמתי במצלמה הדיגיטלית לבין התוכנה. הרי בעצם כל מה שצריך זה ג’יפיאס קטן במצלמה.

בטיולי ג’יפים, כולם כל הזמן מצלמים. בסוף הטיול מחליפים כתובות אי מייל להעברת תמונות.
למה שלא יהיה קשר פיר2פיר אלחוטי בין כל המצלמות, לשיתוף על המקום בין כולם?

אני רואה את עצמי בעתיד רואה סרט בטלוויזיה, מכוון את השלט על דמות, ומקבל על המסך את כל הפרטים של השחקן. איפה עוד שיחק. כל מה שצריך זה חוזה עם IMDb וטכנולוגיה לעיבוד הסרט כדי לדעת בכל כמה פריימים איפה מי מצולם (כאן אפשר לשלב את המשחקים של לואיס, כשהמשתמשים ראו כבר את הסרט המדובר, והאולפנים יימפו סרטים חדשים שיוצאים).

הרבה רעיונות, מוח יהודי שממציא פטנטים.

אבל כבר עשו את זה. וזה גם בכיוון. מישהו כבר חשב על זה קודם!

אז אני שואל את לואיס, כמה שעות מחשבה מושקעות בחודש על דברים שמישהו כבר עשה?
כמה שעות עבודה מבוזבזות על פיתוח וייצור מוצר שכבר קיים, מבלי שיודעים זאת?
כמה שעות עבודה הולכות על תחרות? על ייצור מוצר שכבר קיים במטרה להתחרות?

אחת הבעיות היא שלאדם הקטן לא קל לדעת אם הרעיון שלו באמת חדש ומקורי. עד שלא ביצעתי חיפוש ממוקד על המילים camera+gps לא מצאתי תוצאות. לתומי חיפשתי geographical+picture+tagging, וקיבלתי מאמר מעניין על כרישים לבנים.
ישנם שירותי שאלות+תשובות מקוונים מגוונים, אבל גם הם לא אופציה, הרי אי אפשר לשאול את העולם “תגידו, מישהו כבר חשב על לחבר מצלמה לג’יפיאס ולרשום את הנ.צ. על התמונות?” מהסיבה הפשוטה שבאותו רגע אותו מישהו אחר ייקח את הרעיון לעצמו. לרוב האנשים אין עו”ד צמוד לענייני פטנטים.

אבל מה, אם מישהו כבר עשה את זה, זה לא אומר שהוא עשה את זה הכי טוב.
בהרבה מקומות באינטרנט נכתב על ידדע. הכותרת השובבה “Stealth Israeli Startup Yedda Launches” משכה עיניים רבות, הן בטכקרונץ’, והן בדיגג, אפילו הייקו.
ידדע שואפים ליצור חיבור בין כל שאלה לכל תשובה, בעולם.

בעולם של גוגל/יאהו אנסרס, ועוד כל מיני שירותי שאלות תשובות, מי באמת צריך עוד אחד?
הרי, הקונספט מאפשר ברמה התיאורטית רק שני תרחישים:
באחד, כל האנשים בעולם רשומים רק לשירות אחד, וכל הידע העולמי משותף. שאר השירותים גוססים מחוסר שימוש.
בשני, כל האנשים רשומים לכל השירותים, וכל הידע העולמי משותף.

היות ושתי אפשרויות אלה אינן ריאליות, האפשרות הכי טובה שעומדת בפי מנהלי ידדע היא לפתח תקן פשוט ליישום, כולל רשיון מתאים, שיאפשר חיבור בין השאלות מאתר אחד לתשובות מאתר אחר, וכשכל אתרי השו”ת יהיו מחוברים, החזון יתממש, באנגלית לפחות.

בינתיים, מה שמבדיל עבורי את ידע מכל השאר זה הקשר האישי - המייסדים מסתובבים באתר, עונים על שאלות, עוקבים אחרי כל מי שנותן להם לינק, מגיבים, אומרים תודה (לא אתפלא כשהם יגיבו גם פה, זה מה שאני אוהב בהם). ובמשך כל הזמן הזה פתוחים לקבל ביקורת. כשמישהו בדיגג נותן להם סטירה בדמות “לא ממש אהבתי את המראה של האתר” יניב שואל “מה לא אהבת?”. קבלת ביקורת היא לדעתי אחת התכונות הכי נשגבות שיש.
אחרי שעניתי על כמה שאלות יניב הוסיף אותי לקונטקטס שלו באתר. כשנתתי להם תגובה אוהדת בדיג, יניב הפנה את הדיגרים לתשובות שנתתי.

ההרגשה שאני מקבל אצלהם זה שאני יכול לעזור. יכול לשפר. זה, פור וואנס, דבר שאני אוהב לעשות. בתחילת השירות הצבאי שלי, זיהיתי כל מיני דברים שאפשר לשפר, אבל מה שלא עשיתי ומי שלא פניתי, לא עזר, כי מי יקשיב לחייל צעיר. ככל שהתקדמתי, בייחוד אחרי שעברתי לבסיס ההדרכה, לאט לאט דברים השתנו בזכותי. בשלב מסוים נגד כלשהו עשה פרוייקט של שלושה חודשים על רעיון שלי. עשרות מפקדים קיללו אותי בגלל שינוי שהמלצתי לבצע במערך הביקורים בשבת.
לפופולר סאיינס ישראל המלצתי להפוך את התמונות בשביל שהם יתאימו לקפשנס בעברית (מימין לשמאל). ליו”ר עזרתי ליישם פאביקון (משהו שהוא לדעתי חובה בכל אתר. מאתר הארץ עוד לא קיבלתי תשובה). ואצל החבר’ה של ידדע, ברור לי שברגע שתהיינה לי הצעות לשיפור, מישהו שם יקשיב לי.

- - - - - - - -

האנושות, כמכלול, מונעת על ידי רעיונות. על ידי הידע הקולקטיבי של כל חבריה, שעובר מאחד לשני, מדור לדור. קבוצה של 50 פעוטות שתושאר מבודדת באמצע המדבר, לא תהיה שונה בכלום מקבוצה זהה מלפני 300,000 שנים.

האנושות אינה מכלול. השלם קטן מסך כל חלקיו. אבל עניינים זזים. הטכנולוגיות חייבות להתפתח באופן שיאפשר חיבור מוחלט של ידע, ויצירת אפשרויות גישה נוחות לידע הזה. ספרייה אינה שווה דבר ללא ספרים, ואינה שווה דבר ללא ספרן.

הנה משחק חברה נעים לשעות הפנאי:

בזמן שיחה עם חברים, ספרו על המצב בצפון. זירקו את המשפטים הבאים: “נהריה מוחרבת לגמרי”, “כדי לשקם את קריית שמונה צריך להרוס הכל ולבנות מהתחלה”, “הגליל שרוף לגמרי”, “יש שם ריח של עשן בכל מקום”, ועוד בסגנון.

מדדו את אחוזי ההסכמה עם המשפטים הללו. בינתיים ניסויים ראשוניים מראים מעל תשעים אחוזי הסכמה.

בימים אלה נחשפים מימדי הנזקים לרכוש - אלפי בתים, כלי רכב ורכוש נפגעו ממטחי הקטיושות חלקם בצורה קשה. המדינה, בסיוע המגזר הפרטי נערכת בימים אלה לשיקום הצפון, שספג בחודש האחרון פגיעה קשה של אלפי קטיושות.

אט אט אוזרים תושבי הצפון כוח ושבים לבתיהם. מי שביתו ספג פגיעה ישירה מגלה שאין לו לאן לחזור.

עידו אפרתי - Ynet

רבותי, סעו לצפון!
קריית שמונה שלמה. הסתובבתי שם בכל הרחובות, חיפשתי, באמת חיפשתי סימני פגיעה. הנה בור מכוסה בכביש, כאן הזכוכית קצת שבורה, הופה סימני רסיסים על הקיר. וזהו. אין עיי חורבות. לא “הכל הרוס”.
היערות ירוקים, פרט למספר מועט של קרחות שחורות איפה שהכבאיות לא יכלו להגיע. במקומות שכן הגיעו, העצים קיבלו גוון אדמדם, שמשרה אוירה אירו-סתווית נעימה. חורף אחד והכל בסדר.

אני לא מצרף תמונות להמחשה, מפני שהתמונות יוצרות את האשלייה. קל מאוד לצלם הרס, לתעד ברוש חרוך. הרבה יותר קשה להמחיש שלמות. להראות עיר תקינה. מי רוצה לראות תמונה של עץ ירוק?

רק התרשמות בלתי אמצעית יכולה להעביר כמו שצריך את המצב לאשורו. שעתיים נסיעה מתל אביב. מומלץ.

לאחרונה היה לי דיון מעמיק עם הורי - אמא שלי עובדת כבר 15 שנים באותו מקום, מאוד נהנית מעבודתה, ולא מבינה איך אחרי שנתיים באותו מקום בצבא הגעתי למצב שאני “כבר לא יכול יותר”.

הערב חבר שלי מהצבא התחתן (היה עתודאי, כלומר גדול ממני בשלוש שנים). לחתונה הוזמנו כל אלה ששירתו איתו בצבא, כך שהיה בעצם מין מפגש מחזור כזה, ישבנו באותו שולחן כל הצוות שלי ממתי שהגעתי באוגוסט 2004.

ובאותו רגע נפל לי איזה אסימון - התחלופה, זה מה שכל כך קשה בצבא. תוך שנה וחצי כמעט אף אחד לא נשאר. בשלושת החודשים האחרונים שלי בצבא הייתי הכי פז”מניק, אבל גם לא היו שם אף אחד מהחברים שלי. וזה בעצם ההבדל, לא? התחלופה.
הרי אם היו נשארים איתי אותם 30 חבר’ה, היה לי כל כך כיף להמשיך “לעבוד” שם שנים על גבי שנים.

אני טועה? יש מקומות עבודה שהצוות מתחלף בשלמותו תוך שנתיים, והבוס כל שנתיים וחצי מתחלף?

אני מרגיש שאני לא מצליח להעביר לכתב את כל תחושותי בנושא… אולי אערוך בעתיד…

תגובות?

מי אמר שלינקים יש רק באינטרנט?

ראיתי בדיגג הקלטה מסי.אן.אן. של איזה עורך מהניו יורק טיימס שטוען שארה”ב עודדה את ישראל לצאת למלחמה כנגד חיזבאללה במקרה של התגרות כלשהיא, וזאת כצעד מקדים למלחמה עם אירן.

מה שהצחיק אותי זה שבשלב מסוים, סי.אן.אן. מראים שידור ישיר מאל מנאר, שבאותו זמן מראים שידור ישיר מערוץ 10, שבאותו זמן מראה שידור ישיר מאל מנאר.