יוני 2006

You are currently browsing the monthly archive for יוני 2006.

גרמנים

לאחר שתמר שיווקה לי אוויר גרמני החלטתי להקים קטגוריה חדשה – גרמנים (שתתחזק לאחר ביקורי באלמניה ביולי הקרוב).

 העניין הוא כזה – משפחתי מצד סבי מצד אבי גרמנייה למהדרין – עקב אירועים מצערים בשנות השלושים של המאה הקודמת שבסופם הושמדו כששה מיליוני יהודים, אנחנו חיים בארץ הקודש, מעוז הציונות. זה לא אומר שאני לא הולך לנפק לעצמי דרכון גרמני-אירופאי למהדרין.

 

אבל מה, אצל הגרמנים הכל מסובך. אפילו תמונת פספורט לא מספיק טובה בשבילם. כלומר, מספיק טובה אם:

פורמט

1.     האם גודל התמונה (ללא מסגרת) 45 x 35 מ"מ?

2.     האם אורך הפנים מקו צמיחת השיער עד הסנטר בין 32-36 מ"מ?

החזקת הראש והבעת הפנים

3.     האם הראש ישר (לא מורכן, לא מסובב ולא בהטייה?)

4.     האם האף בקו האמצע המסומן?

5.     האם התמונה היא מהחזית?

6.     האם הבעת הפנים היא נייטרלית?

7.     האם הפה סגור?

 

עיניים וכיוון המבט

8.     האם העיניים בתוך התחום המודגש בגובה אחיד?

9.     האם העיניים פקוחות ורואים אותן בבירור?

 

חדות וקונטרסט

10. האם התמונה חדה ובעלת קונטרסט ביחס לרקע?

 

תאורה

11. האם התאורה אחידה ללא צללים?

 

רקע

12. האם הרקע בצבע אחיד?

 

איכות התמונה

13. האם צבעי העור טבעיים?

14. האם התמונה נקייה ללא כתמים וקימוטים?

 

מרכיבי משקפיים

15. האם אפשר להבחין בעיניים והן אינן מכוסות?

כמה דרישות צנועות, זה הכל.

 

אחרי כל זה אמא שלי לא מבינה איך משחק כדורגל של נבחרת גרמניה, בגרמניה, מתחיל בדיוק ב18:00…

 

שורה תחתונה, גם אם אמצא צלם שמצויד בסרגל מיקרומטרי, שמתמצא בשלל חוקי הקונטרסט וטבעיות צבע העור (הם מודדים גם את צבע הקול?), הדרכון שלי לא יהיה מוכן עד הנסיעה. גרמנים

מחקו אותי

פורום משתחררים של תפוז אנשים מחקו את ההודעה שלי שהזמינה את כולם לקרוא את המאמר "היריד הלאומי", מסיבות לא ברורות.
כתוצאה, אני מכריז חגיגית על החרמה של תפוז, שיכונה מעתה תפו"ז. פרט למייבנד, אני רוצה פרסים.

עדכון: גם היו"ר מחק אותי.

שמתי 30 שקלים על ניצחון של גאנה על ברזיל – יחס של 1:12.

הם הפסידו 3:0.

אין עתיד בהימורים.

ביום רביעי האחרון, יום לפני יציאתי לחפש"ש, שמתי על עצמי ג'ינס, עליתי על הרכבת ונכנסתי לאותו אירוע שכל חייל בצה"ל מחכה לו – כנס המשתחררים.

 

Never saw that one coming.

 

בקרב החיילים הצעירים, הכנס נראה כמין סמל סטטוס, משהו שכל פעם (חמש פעמים במהלך שירותו של חייל זכר) רואים חבורת פז"מניקים צוהלת, אוחזת בהזמנה הנחשקת, ובבוא היום מתנייעים יחדיו תל-אביבה, משאירים את אותו חייל מאחור להרהר על עתידו המתעכב.

 

לאחר עיכוב בלתי נמנע בכניסה (רק כשיצאתי וראיתי את ההמונים שועטים כלפי והלאה אחרי הבנתי שאני שייך לאותו מיעוט שמגיע בשעה הנקובה, ואיך זה שראיתי כל כך מעט מבני מחזורי) נכנסתי, קיבלתי את ההוראות מאותן בנות שתפקידן לתת הוראות, ומייד התברר שאם אני רוצה לקבל שי מאל"ח (ספר שעדיין לא בדקתי מה בתוך קנקנו) וסנדביץ' (סיפוק מיידי הרבה יותר) עליי למלא טופס שכולל בערך כל פרט על חיי, תחומי העניין שלי, ועוד כל דבר שרק תרצו להכניס למאגר מידע.

 

אם בשלב זה עדיין לא היה ברור לי שמוכרים אותי בשביל ספר וסנדוויץ קריאה של הדברים האלה לא משאירה יותר מדי מקום לספק.

 

הנה כמה דגשים למציגים (מפרסמים מוצצי דם חסרי בושה ייקראו מעתה 'מציגים') מתוך האתר:

 

החיילים מגיעים לתערוכה בפקודה והתערוכה היא חלק מהליך שחרורם מצה"ל
כלומר כ-20,000 משתחררים יפקדו את התערוכה בין השעות 09:00 ל-16:00.

בתום התערוכה תוכלו לרכוש את שירותי מאגר המידע שלנו ולקבל את רשימת מבקרי התערוכה ע"פ חתך.

הדגשות וקוים תחתונים במקור.

כמו שנאמר, תדע כל אם עבריה כמה חומר פרסומי ממוקד להכאיב יישלח לפתחיי בשבועות הקרובים.

משם, מלווה בשרוך לסלולרי באדיבות אחד מבתי הספר למוזגים, אוסף בדרכי פחית חינם של דיאט קוקה קולה, נכנסתי להרצאה של משרד הביטחון, שהמרחק בינה לשאר התערוכה גדול פי כמה מהמרחק הפיזי שמפריד בין ביתן 1 לאולם המעופש עם כיסאות הפלסטיק ומערכת ההגברה אד-הוק. ההרצאה עצמה (שהיא לכאורה חובה למי שרוצה את הסנדביץ' והספר המובטחים כאמור – לכאורה מפני שמחלקי האתננים הנ"ל מסתפקים בשאלה שאינה משתמעת לשתי פנים – היית בהרצאה?) היתה די לעניין, למרות שהדובר (חיים ערוסי האלמותי) קצת התקשה להחזיק עניין בקרב עשרות (מאות?) המאזינים – וזו היתה לו רק הראשונה מתוך כעשר הרצאות מתוכננות לאותו יום. בסיכומו של דבר, מי שמתעניין יכול לדעת את מה שנאמר במיליון מקומות שונים ולהתמצא בחישובי המענק, הפיקדון, עבודה מועדפת, נקודות מס הכנסה והשילובים ביניהם. אבל מהסיפורים שהוא מספר מסתמן שהרוב המכריע לא מתעניין, לא יודע, שאומרים לו הוא לא מקשיב, ואחר כך הוא שואל למה מגיע לו ואין לו, מה זאת אומרת לא מגיע לו, ככה שהערך של ההרצאה היה אנתרופו-סוציולוגי ברובו.

כצאן למפרסם

בתוך האולם סופקה לי פחית דיאט קוקה-קולה נוספת (דווקא את הקטע הזה אהבתי) והתחלתי לשוטט, מלווה במלווה, בין הדוכנים – מטרתנו היתה משותפת – להשיג כמה שיותר צ'יפורים. היה לי ברור שכדי להשיג צ'יפורים אני חייב לעשות עסקאות מפוקפקות עם השטן, ולפחות להראות התעניינות, אבל לא ידעתי כמה נמוך אני הולך לרדת.

מספיק שאומר שנתתי פרטי חשבון בנק וחתמתי בשלושה מקומות, כדי לקבל תיק גב.

חוויית ההסתובבות בין הדוכנים הייתה דיסוננס לא קטן – מצד אחד עולות עליך מכל צד דיילות מצודדות, דורשות בתוקף לדעת אם אתה רוצה ללמוד/פסיכומטרי/משקפיים בלייזר/מנוי לבלייזר/עבודה בחו"ל או כל שילוב ביניהם – ואם אפשר גם שם מספר טלפון ונחזור אליך. מצד שני עולות עליך מכל צד דיילות מצודדות.

בסוף הצלחתי לצאת משם, מצויד במעט מאוד צ'יפורים, הרבה יותר חומר שעוד לא התחלתי לעבור עליו, כרטיס תורם אברים (אם מישהו כל כך רוצה את האברים שלי, שיתכבד), ספר וסנדביץ'. זה המחיר שלי.

ותודה למפקדי צה"ל, ששלחו אותי לזוועה הזאת.

« Older entries